מנהלי קהילה
מובילי קהילה
גמילה מעישון וכל הנלווה לכך
היי לכולם,
השתתפתי בסדנא של אלן קאר לפני 10 ימים, ובגדול מאז אני יכולה להגדיר את עצמי כלא מעשנת. היו לי שתי מעידות קלות בהן בסך הכל בשתי המעידות יחדיו עישנתי 5 סיגריות, אבל לא נתתי לזה לשבור אותי ועל אף שעישנתי המשכתי בגמילה וכרגע לא עישנתי 5 ימים.
את הניקוטין אני כבר כמעט ולא מרגישה ואני חושבת שהוא פחות או יותר יצא לי מהגוף, והחשקים שבימים הראשונים כאב לי הגוף מהם וממש רציתי לבכות פחות או יותר נעלמו. אבל עכשיו אני מרגישה שמתחיל המבחן האמיתי, עכשיו זאת המלחמה הפסיכולוגית, קשה לי להתנתק מהצורך הפסיכולוגי שלי לעשן, הסיגריה תחמה לי את היום, ויש רגעים שכן אני חושבת שכיף להדליק בהם סיגריה.
אני מאוד לא רוצה לחזור למה שהייתי - סמוך לתקופת הפסקת העישון ובשנה האחרונה עישנתי קצת פחות מקופסא אבל בתקופות הכי גרועות שלי (למידה למבחנים וכו) הייתי מגיעה גם לשתי קופסאות. אני לא רוצה להיות זאת שהסיגריות מגדירות אותה והיום זה ככה. שמי הולך יחד עם הסיגריה, אבל מצד שני אני כן רוצה להיות מסוגלת לעשן פה ושם. ואני כרגע במאבק ממש ממש גדול. האם לעשות תקופת ניסיון שבה אני אגדיר לעצמי נגיד שאני מעשנת קופסא בשבוע, ואם אראה שזה לא עובד ואני כן מעשנת יותר אז פשוט להגמל שוב וזהו, אני ממש מתלבטת האם לעשות את הניסיון הזה והאם אני אצליח להיות המעשנת החברתית הזאת. מה שקשה זה האיסור, שיותר בחיים אני לא אעשן לא משנה מה. גם אם יגידו לי את בחיים לא תאכלי גזר זה יהיה לי קשה.
אני פשוט מדוכדכת בטירוף, כל היום בבאסה, ולא מפסיקה לחשוב ולנתח את המצב שלי.
אנא עזרתכם/עצתכם/הקשבתכם
יום נפלא לכולם.
נילי בראון
ג'ואנה ברוכה הבאה, אני מחזקת אותך על ההחלטה שלך להתמודד ולהפסיק למרות הקשיים. אל תשכחי את הסיבות שבגללן החלטת להפסיק.
אל תיבהלי מהכמיהה לעישון. היא חזקה בהתחלה אבל תלך ותיחלש בכל פעם שתצליחי להתמודד אתה. יש כמה דרכים להתמודד אתה - את יכולה לנסות להסיח את הדעת, להוציא את עצמך מהסיטואציה וממש ללכת למקום אחר, לעשות סיבוב... זה גם עוזר לשנות את התחושה בפה, לשים בפה מסטיק או סוכריה עם טעם חזק, קוביית קרח, מקל קינמון, קוביות גינגר מיובש, לצחצח שיניים, לכרסם מקלות ירקות, לשתות הרבה מים עם קשית...
את יכולה לנסות לנשום עמוק ולאט כמה פעמים. את יכולה גם לנסות לדמיין אותה כמו גל שעולה, ואחר-כך יורד.
אחד הדברים הכי חשובים שכדאי לעשות זה לנסות לתפוס את המחשבות האוטומטיות שעולות לך בראש עם החשק לעשן: "הייתי רוצה לעשן כי זה כיף..." זאת מחשבה אוטומטית. את המחשבות האלה מומלץ לנסות להחליף במחשבות אחרות, חיוביות, על הפסקת העישון: טוב לי בלי עישון, אני נקייה, בריאה, משוחררת ורגועה... וכו' וכו'
את יודעת איך לנסח את המחשבות שהכי יעזרו לך.
חשוב לדעת שמחשבות אוטומטיות עולות לא משום שהן אמת, אלא פשוט בגלל שהתרגלת לחשוב ככה וזה הפך לאוטומטי. אפשר להחליף אותן, ואם חוזרים עליהן מספיק זמן בסוף הן הופכות למחשבות שילוו אותך.
את צודקת שהאיסור לעשן מדכדך. זה הטבע האנושי שלנו להתקומם נגד איסורים ולהביע את הרצון שלנו באוטונומיה. התשובה היא לא לאסור על עצמך אלא לבחור בהפסקת עישון מתוך רצונך החופשי.
ונקודה אחרונה שעלתה מדבריך: כתבת שיש רגעים ביום שאתה רוצה לעשן בהם. אם את מזהה את הרגעים האלה יהיה לך יותר קל לחשוב ולנתח מה עוד אפשר לעשות שם חוץ מעישון. מה עוד יענה על הרצון שלך שיהיה לך כיף?
מוג'ו
השתתפת בסדנה אבל אני ממליץ גם לקרוא את הספר. מצאתי שזה מחזק אותי וכל פעם שאני קרוב לשבירה אני מעלעל שוב ומוצא את הכוחות להמנע מעישון.
ד"ר יעל בר-זאב
היי ג'ואנה,
ברוכה הבאה לקהילה שלנו. השאיפה שלך מובנת ומאוד נורמלית ובפועל כמעט כל המעשנים היו נורא רוצים להיות מסוגלים לעשן רק כמה סיגריות פה ושם ולהיות מעשנים חברתיים... הבעיה היא שלצערי הרב לרוב המוחלט של האנשים זה לא אפשרי. המוח שלך כבר הוכיח שהוא מכור לניקוטין - הוא לא מסוגל לא להיות מכור. כל עוד את חושפת אותו לניקוטין דרך הסיגריה אין למוח יכולת ל"הרדים" את הקולטנים לניקוטין ומספיק שכטה אחת כדי לעורר הכל חזרה... כתוצאה מכך מדובר כל הזמן במלחמה. מלחמה יום יומית נגד החשק ולא לקחת עוד סיגריה ולחזור לכמויות הרגילות שלך. כשמספיקים לעשן לגמרי (אפילו לא שכטה) המוח לאט לאט מרדים את הקולטנים ואז מפסיקים להרגיש את הצורך בסיגריה - גם הצורך החברתי והפסיכולוגי בסיגריה פוחת. אבל זה תהליך שלוקח זמן וצריך לתת לו את הזמן - הוא הולך ומשתפר.
עוד דבר שחשוב לדעת שמבחינה רפואית אין כמות סיגריות שהיא "בסדר" ולא מזיקה. יש נזקים שהם משמעותיים כבר מהסיגריה הראשונה. לדוגמא כל סיגריה בודדת מעלה בצורה משמעותית באותו הרגע את קרישיות הדם ואת הסיכון להתקף לב פי שניים.
אל תחשבי שאסור לך לעשן לכל החיים. קחי כל יום ביומו. כל בוקר תבחרי מחדש לא לעשן. לפעמים עוזר אפילו להחליט מראש "בגיל 80 אני חוזרת לעשן". ואם קשה לך יום שלם תפרקי את זה לחצי יום או לשעה. אבל הבחירה היא שלך!
ואל תבהלי מזה שאת מדוכדכת. זה נורמלי לחלוטין ומשותף להרבה אנשים שמפסיקים לעשן. קודם כל איבדת חברה טובה שליוותה אותך במשך שנים (מצד שני את הבנת שזאת חברה "טובה" שגם גורמת לך נזק). יש כאן שינוי זהות ממעשנת ללא מעשנת - כל הדימוי שלך משתנה. בנוסף הגמילה עצמה יכולה להשפיע על מצב הרוח ולגרום בשבועות הראשונים לדכדוך. במצבים מסויימים יש אפילו אנשים שנכנסים לדכאון וזקוקים לטיפול. אפילו במצב כזה תמיד תמיד עדיף להגמל כי ברוב המוחלט של המקרים הדכדוך והמצב רוח הירוד עוברים לאט לאט (תזכרי תמיד שזה תהליך וצריך לתת לו זמן וסבלנות), וגם במצבים שבהם יש ממש דכאון וצריך טיפול תרופתי מבחינה בריאותית עדיף תמיד להפסיק לעשן ולרוב היה שם משהו לפני כן שהאדם "טיפל" בעצמו בעזרת הסיגריה וההפסקת עישון חשפה את המצב הבסיסי שהיה קיים לפני כן.
נשמח לשמוע איך הולך, ושתשתפי אותנו בהחלטה שלך ואיך את מתמודדת. עוד דבר תשקלי להצטרף לקבוצת גמילה מעישון דרך הקופה - זה חינם ויכול לתת לך תמיכה מצוינת. וכמובן אנחנו פה לתמיכה ולמענה תמיד