לא נכה? אל תשתמש בשירותי הנכים
ואז, אחרי המתנה ממושכת, יוצא משם גבר שאינו נכה, או אישה שאינה נכה, שמעדיפים ליהנות משירותים פנויים, גדולים ומרווחים
מאת עינת קדם | זה סוג של בלוג 14/03/2017 | 23:37
קראתי את רשימתו של אלון עידן, "אדם לא יכול לתפוס חניה של מכונית, משום שהוא לא מכונית". עידן מתאר התנהגות שבעיניי היא אחד הביטויים של הישראלי המכוער, שיוצר לעצמו יתרון תוך התעלמות מרגשותיהם של אחרים ומנורמות של מוסר, שוויון והגינות בסיסית.
אני רוצה לתאר תופעה אחרת של הישראלי המכוער, שמתרחשת בשירותי נכים. יש מי שרואה בשירותים הציבוריים המיועדים לנכים אפשרות ליצור עבורו יתרון, בדומה לאותה בחורה ששמרה את מקום החניה לבן זוגה ובכך שניהם יחד ניצחו באופן לא הוגן בתחרות על מקום החניה, תחרות שאמורה להיות בין בעלי רכבים הנשארים במכוניותיהם ולא בין בני אדם מחוץ לרכב. בעל רכב שנשאר במכונית הוא כמו בעל מוגבלות בכיסא גלגלים, שכן גם לו יש מגבלה: הוא תקוע ברכב ואינו יכול לעקוף את התור.
וכמו מקומות החניה המצומצמים, כך לנכים יש במרחב הציבורי רק תא אחד של שירותי נכים, אחד בלבד! והתחרות על שירותי הנכים אמורה להיות בינו לבין נכים אחרים, ולא בינו לבין אנשים שאינם נכים. אדם שאינו נכה ומשתמש בתא הזה, מתעלם מכללי ההגינות הבסיסית: במקום ציבורי שיש בו שירותים רגילים, הוא לא אמור להשתמש בשירותי נכים, גם אם השירותים הרגילים תפוסים.
כשאני מגיעה לשירותי נכים במקום ציבורי, זה בדרך כלל כשהשלפוחית כבר די לוחצת, פעמים רבות באשמתו של פקק או בגלל עיכובים אחרים, וכמו כל אחד, גם אני רוצה פשוט להיכנס פנימה מיד, אבל שירותי הנכים תפוסים ואני נאלצת לחכות. אין ברירה, אני אומרת לעצמי, כל עוד מדובר בנכה כמוני שנזקק לשירותים אלה, הרי שאנחנו באותה קבוצה שחבריה הם בעלי מכנה משותף, ובכניסתו לשירותי נכים, הוא לא משיג יתרון לעומתי - הוא פשוט היה כאן לפניי. המלצה לשלט שייתלה על הדלת של שירותי הנכים
המלצה לשלט שייתלה על הדלת של שירותי הנכים
ואז, אחרי המתנה ממושכת, יוצא משם גבר שאינו נכה, או אישה שאינה נכה, שמעדיפים ליהנות משירותים פנויים, גדולים ומרווחים, כמו ג'ורג' מסיינפלד שהתחזה לנכה כדי ליהנות מהשירותים הגדולים בחברה שהעסיקה אותו. "אתה צריך לראות את השירותים שהם נתנו לי", הוא מספר לג'רי, "אני מת על השירותים האלה. יש שם אסלה גבוהה גבוהה, אני מרגיש כמו שד אבן שמקשט כרכוב של בניין".
לכאורה יש הבדל בין המקרה שתיאר עידן, שבו הבחורה שיצאה מהרכב כדי לתפוס את מקום החניה הפנוי אילצה אותו לחפש מקום חניה אחר, בעוד שאדם שמשתמש בשירותי הנכים, תופס אותם באופן זמני, ולאחר שהוא יוצא מהם אני יכולה להיכנס. אבל ההמתנה הזאת, הו, ההמתנה הזאת, שבמהלכה אני כל כך סובלת, והידיעה שהסבל הזה היה נחסך ממני אילו אותו אדם היה משתמש בתא השירותים הסמוך המיועד לו, גומרות אותי.
אז מה אני אמורה לעשות במצב כזה? לחייג 100?
משטרה: משטרה שלום.
אני: שלום, אני נכה בכיסא גלגלים, ותפסו לי את... את...
משטרה: תפסו לך את חניית הנכה? אני שולח מיד ניידת.
אני: לא...לא... זה...
משטרה: מה הפרטים של הרכב? אני אנסה לאתר את בעל הרכב. איזה אנשים, לא מתחשבים בנכים.
אני: לא... זה לא רכב. אני בקניון, תפסו לי את שירותי הנכים, מישהו שם תקוע כבר הרבה זמן ואני חייבת להיכנס! זה דחוףףףףףף!
משטרה: אני לא מבין מה הבעיה. אז נכה אחר צריך את זה, למה את מטרידה את המשטרה בעניינים כאלה?
אני: כי אני יודעת שזה שבפנים לא נכה.
משטרה: כן? איך את יודעת?
אני: בכל המקרים שהשירותים היו תפוסים, תמיד, אבל תמיד, מי שיצא משם לא היה נכה.
משטרה: אז תחכי ותראי, אולי את טועה?
אני: בינתיים עברו כבר עשר דקות, הוא לא יוצא.
משטרה: למה קבעת שזה גבר?
אני: כי בדרך כלל זה גבר. לפעמים זאת אישה.
משטרה: אז מה את רוצה ממני?
אני: אין מה לעשות בעניין הזה? אין איזה חוק? משהו? כמו כשמישהו תופס חניה של נכה.
משטרה: את צוחקת עליי? את משווה שירותים של נכים לחניית נכה?
אני: אתה חושב שלחנות בחניה של נכה זה יותר חמור מלהיכנס לתא היחיד של שירותי נכים?
משטרה: עובדה שיש חוק שמטפל בנושא של חניה בחניית נכים.
אני: אבל אתה יודע, שכשמישהו חונה בחניית הנכה שלי, זה תמיד כשאני כבר מתה להיכנס לבית הנגיש שלי ולשירותים הנגישים שלי, וכשאני מתקשרת אליכם אתם מטפלים, אז כשמישהו תופס את השירותים הנגישים במקום ציבורי, שירותים שמיועדים לאנשים כמוני, כשיש לו שירותים אחרים, ומונע ממני להשתמש בשירותי נכים כשאני זקוקה להם ואין לי אופציות אחרות, זה לא חמור בעיניך?
משטרה: נגיד שאני מקבל את הטענה הזאת. מה את מציעה שהמשטרה תעשה? שנפרוץ את הדלת ונגרור אותו החוצה?
אני: לא... ברור שלא.
משטרה: או אולי תעצרי אותו ותתני לנו את הפרטים שלו ונשלח לו הודעת קנס הביתה?
אני: רגע, הוא מסובב את הידית, הוא יוצא...
משטרה: נו, מי זה?
אני: זה גבר, והוא לא נכה. אמרתי לך?
משטרה: תביאי לי אותו רגע, אני רוצה לדבר איתו.
הגבר: הלו, מי זה?
משטרה: הלו, זה משטרה כאן. תגיד, מה הקטע שלך? למה אתה נכנס לשירותי נכים? אתה לא מתבייש? אין לך מספיק תאים בשירותי גברים?
הגבר: סליחה, לא התכוונתי לפגוע באף אחד. הדלת היתה פתוחה, לא ראיתי אף נכה באזור, אז נכנסתי. אני ידעתי שהיא תגיע? וחוץ מזה, אין חוק שאומר שאסור לי להיכנס לשירותים של נכים.
אני: אז מה אם אין חוק! אתה צריך להתחשב באחרים. לי יש רק את השירותים האלה, לך יש הרבה. אדם צריך שיהיה לו מוסר בסיסי, הגינות, מצפון, רגישות...
הגבר: תפסיקי לצעוק. מה יש? מה קרה? אז חיכית קצת, מה את עושה מזה עניין?
אני: כי אני כבר מתפוצצת, אני מתתתתהההה.
הגבר: בסדר, הנה, יצאתי, מה את צועקת.
אני: כי זאת לא פעם ראשונה. תמיד זה קורה, אנשים כל הזמן נכנסים לשירותים של נכים, אנשים כמוך.
הגבר: אז אני אשם? אל תוציאי עליי את העצבים. יאללה יאללה, אתם הנכים חושבים שמגיע לכם הכל... גם חניה, גם להיכנס בלי תור, גם שירותים פרטיים. יאללה תיכנסי כבר ותפסיקי לצעוק.