שלום לך יקרה. עצוב לקרוא את מה שאת כותבת... נראה שלמרות שגדלת ובגרת ויש בך המון . את כפי הנראה ממשיכה להיות אותה ילדה קטנה מפוחדת ושורדת הנלחמת על אהבה. עוד נראה לי שיש בך המון המון כאב על מה שהיה והכאב הזה במקום להשתחרר מודחק שוב ושוב פנימה ע״י יצירת קשר הרסני שכביכול מסית את מוקד הכאב לכיוון הסערות שהוא מייצר. הדבר הראשון שאת צריכה לעשות הוא לשבת עם עצמך ולהחליט שאת מוכנה לחיות ולהתמודד עם החיים. שאת מוכנה ליצור עם עצמך חוזה חדש בחיים שבו יש לך מחויבות עמוקה כלפי עצמך ובריאותם הנפשית. אין דבר שאי אפשר יהיה לרפא כל עוד האדם מוכן להירפא. כתבי לי מה את מרגישה ביחס למה שכתבתי ונמשיך ....

שלום אורית ותודה על המענה :) מזדהה מאוד עם הפסקה הראשונה שכתבת. הכאב לא עובר, ולא משנה כמה שנים כבר עברו מאז. לגבי הפסקה השניה - העיניין הוא שאני כבר מתמודדת עם החיים, ומגיל מאוד צעיר (14 בערך): ההורים התגרשו, אבי (שאליו הייתי קשורה מאוד) חי עם אישה שלימים גרמה לנתק פתאומי ומוחלט בינינו (בגיל 19). לאחר מספר שנים, חזרנו להיות בקשר רופף (בסביבות גיל 23). חצי שנה לאחר מכן התגלתה לו מחלת הסרטן, וחצי שנה לאחר מכן הוא נפטר מבלי שהיתה לנו אפילו הזדמנות להיפרד (בת זוגתו היתה שם ברגעיו האחרונים ויצרה איתנו קשר רק לאחר מותו - במכוון). מאז שנפטר אנחנו רק במאבקים משפטיים ובכלל מול בת זוגתו ומשפחתו (ועד היום). ומעבר לכך, כמובן שיש גם את חיי הפרטיים שלא מוסיפים יותר מידי נחת לסיפור. אני מרגישה שהתעייפתי. פשוט התעייפתי. גם אני רק בנאדם. אני כבר לא יודעת אם אני מאמינה בטיפול. ניסיתי כבר פעמיים. האכזבה היתה גדולה. אבל מצד שני - אני מרגישה שזו התקווה היחידה שיש לי... כי אחרת, מה יהיה?!

הי בת 34 מה שלומך? מבין אותך החיים מורכבים גם אני בקשר הרסני שהביא אותי לחרדות ,אני מאמין שיש עוד כמוני לאחרונה אובחנתי עם מחלת מפרקים כרונית והתחלתי טיפול ביולוגי אני נתפס בנקודות האור בחיי תודה לאל 2 ילדים האחד בוגר ומדהים והשניה עם קשב וריכוז אך חמה ומחבקת לא קל איתה ועוד במצבי אני מגדל את הילדים ומחזיק את משפחתי הייתי נורמטיבי לחלוטין עד התפרצות החרדות היי טק צבא מה לא? נלחם לשרוד נלחם תוך כדי בביטוח לאומי וחברת הביטוח סיפור................אופרת סבון לפעמים צריך לפרוק לא מבינים ולא יכולים להבין רק מי שיש לו את אותן המחלות מתפלל שהשם יתן כח ובריאות חושב איך הייתי פעם לפעמים מצליח יותר ולפעמים פחות צריך לראות גם את מה שטוב ומאחל לך שתחזיקי בזה גם שקשה ותמצאי את המקום גם לחייך ולהלחם בכוח המשיכה שמושך למטה :tmbsup:

הי יקרה. אכן עברת הרבה ואני יכולה להבין מדברייך שלא באמת יכולת לסגור את המעגל עם אביך. ניתוק של הורה מילד הוא אירוע טראומטי שמאוד קשה לעבד אותו. הרבה רגשות קשים מציפים: מה בי לא בסדר שאבא נטש אותי?, אולי אני לא בסדר?, למה לי זה קרה? ועוד ועוד. כל אילו משפיעים בהמשך על הביטחון העצמי ועל הערכה העצמית. קברת הרבה מאוד כאב. אני מציעה לך לראות את הסירטונים של ה״מניקסים״ שמדברים על כך. הבעיה היא שבצד העובדה שהכאב לא השתחרר הופנמו מחשבות שליליות על עצמך ובינהם כפי הנראה המחשבה שאינך ראויה לאהבה. נשמה. את בחורה אינטיליגנטית עם הרבה כוחות. הכשלים היו של אביך ולא בך. העובדה שנטש אותך ואת אימך היא עדות לחולשה ולבעייתיות שלו וממש לא שלך. ברגע שתוכלי לעבד את הדברים הללו ולהפריד בין ההתנהגות של אביך לבינך תוכלי להתחיל עידן חדש של אמונה בעצמך ובכוחות שלך. האם את יכולה לגייס בך את החלק שאומר״מגיעה לי אהבה , מגיעים לי חיים טובים ומלאי אהבה ואני מוכנה להילחם עבור אילו״?

בתשובה לשאלתך - לגמרי מאמינה בזה שמגיעה לי אהבה וחיים טובים. לגמרי מוכנה להילחם על זה. השאלה היא מאיפה מתחילים? מה צריך לעשות? שוב ללכת לטיפול שלא מקל ומאכזב כל פעם מחדש??

היי בת, יש כל כך הרבה מה לעשות! באמת! אני חווה את החרדות כבר המון שנים. בחצי שנה האחרונה זה חזר ובגדול. הלכתי לכל טיפול אפשרי. קראתי ספרים. כתבתי המון כתיבה אינטואיטיבית. דיברתי לעצמי. אני יכולה להגיד לך שאני לגמרי השתפרתי! זה לא פשוט או קל. אבל את חייבת להאמין! זה לא בא סתם. זה שיעור לחיים. תלמי ממנו.

יקרה. אני חושבת שאת יכולה לאמץ חלק מן ההצעות שניתנו לך כאן. למה את מרגישה שטיפול לא סייע לך?, אני מציעה לך לכתוב לעצמך ( את יכולה לעשות זאת כאן איתנו) איך תראה מערכת היחסים המושלמת שלך?, דמייני לך את הדברים שאותם את מבקשת לעצמך. בדקי אלו פעילויות את צריכה לעשות לשם כך ולבסוף עשי מעקב כן אחרי עצמך בכדי לבחון אם אכן את הולכת לאור המטרות שהצבת. מה דעתך?

אני מרגישה שאני צריכה לפתור דברים עם עצמי לפני שאני נכנסת שוב למערכת יחסים... זה נשמע מוזר? הייתי רוצה לעשות את זה, להיות שמחה ולהרשות לעצמי להרפות. זה עד כדי כך פשוט. הטיפול לא עזר כי עובדתית - המצב בדיוק כשהיה למרות שניסיתי 2 סוגי טיפול. התחלתי לכתוב לאחרונה... זה קצת מקל. אבל בינתיים הזמן עובר, ואני באותו מקום :(

היי בת 34, אני מאוד מבינה את הצורך לפתור קודם את דברים עם עצמך, וזה בכלל לא מוזר. אינני חושבת שאורית התכוונה לשלוח אותך למערכת יחסים, אלא להתחיל לחשוב על הדרך להגשמת איזושהי מטרה, ועל התחנות בהן כדאי לעצור בדרך. אלה הן תחנות עם עצמך (כמו הכתיבה), עם טיפול (שלא כדאי לפסול, גם אם פעמים לוקח זמן למצוא את המטפל המתאים), עם פעילויות, ועם עוד אנשים סביבך שעשויים להיות משמעותיים ולהזיז אותך מהמקום בו את תקועה עכשיו בכוון הנכון לך.

גם אשמח לדעת אם מישהו ניסה משהו שעזר לו החרדות התגברו מאוד ובחודשים האחרונים התחלתי טיפול ביולוגי בשל מחלת מפרקים זה זמן טוב לתפילות :apathetic: יש ימים מאוד קשים וסרטים ושאלות יש ימים פחות ב"ה והרבה חיבוקים מהילדים\ אוהבים גם עוזר חבל שאין קבוצת תמיכה באזור השרון להפגש עם מישהו שמבין

היי, אני אשמח שמישהו יעזור לי... חזרתי לאקס שלי, המתעלל... טיפשה אני יודעת.. נפרדנו לאחרונה שוב וגיליתי שהוא בגד בי במשך כמעט שנה... אפילו דיברתי איתה בטלפון - היא לא האמינה לי וביקשה הוכחות... לא יודעת איך אני אשרוד את החיים האלה...

דילמה אמיתית. להיות בודדה או בזוגיות רעה. הייתי גם כאן וגם כאן ואין לי תשובה חכמה להגיד לך. אבל אני מניח שתיפרדו שוב בהמשך כי זה מקום שלא טוב לך בו.

בטח מאד כואב לך בלב על הבגידה. ממש צורב. אני שובר את הראש כיצד מתגברים על משברים של החיים. כל מיני משברים. לך יש את שלך ולי יש את שלי. המשותף בינינו - הבדידות.... זה נורא ונמאס ומתסכל. מה אגיד לך? קחי קצת זמן. תתאוששי. תתחזקי. תחזירי את האמונה שלך בעצמך. את שווה ואת תנסי שוב ואת תצליחי! לא תהיי בודדה. תזכי לאהבה אמיתית עם בחור ישר וראוי.

בגלל המצב שלי (וכן גם גבר יכול להיות טוב ולכבד )שנפלתי על משוגעת דורסנית כלפי וכלפי הילדים ונפלתי לעולם החרדות ומחלת מפרקים שיכולה להתפרץ כתוצאה ממתחים ,שאני שומע על אחרים\ות טובים שנופלים זה קשה לי לבליעה באמת!!!מישהו מחפש להתחתן ולהעניק ולקבל גם בחזרה אהבה ובמקום........... תשאבי כוחות ממי שאוהב אותך ותעריכי עצמך הפסד שלו