גם אני מרגישה משועבדת כמו בני ישראל ממצרים. גם אני מרגישה שכמשה בא ואומר שהוא יוציא אותי מזה- לא רק שהוא לא יקיים את דבריו, אלא הוא אפילו לא מבין ממה הוא צריך להוציא אותי. גם אני מרגישה שהתקופה האין סופית הזאת, נמשכה זמן רב כל כך שאינני יודעת איך החיים נראים כאדם חופשי. רק שהתקופה שלי היא 4 שנים, המשה שלי הוא משפחתי וחבריי, והמצרים שלי- דיכאון קליני.

הסיפור דלי על חירות זה שיצאתי לחופשי! נלחמתי ללא כדורים בתופעה המאתגרת הזאת שנקראת חרדה! היה קשה! כל יום חשבתי שאני הולכת למות. או שיש לי את המחלה הנוראית בעולם.לא יכולתי להישאר לבד בבית. להתקלח. לישון. והיום אחרי שנלחמתי יצאתי לחרות. אני בסופה של התקופה המאתגרת הזאת שלימדה אותי כל כך הרבה על עצמי. יש לי עדיין עבודה על עצמי. אבל אני יכולה להגיד שאני כבר יצאתי לחירות