היי, לאורך כל הזמן הזה שבתי סובלת מהפרעות אכילה אני שומעת מכל המטפלים והצוות שאני צריכה ללמוד לשחרר.. בתי כבר בת 18 והיא שומרת על משקל תקין למרות שישנן הפרעות קטנות בדרך... בכל פעם אני נותנת את המילה שלי שלא אלחץ עליה, שלא אסתכל לה בצלחת, שלא אעיר לה על מה שהיא אוכלת או על מה שהיא עושה... היא מרגישה (ואני משערת שבצדק) שאני חונקת אותה, מתייחסת אליה עדיין כאל ילדה קטנה, מקבעת את החולי... ובכל פעם אני מבטיחה לנצור את לשוני... להפסיק לפעול מתוך החרדות והפחדים שלי..אני יודעת שאני בפוסט טראומה.. שבכל פעם שהיא מדלגת על ארוחה אני נלחצת... אני יודעת שאני לא יכולה למנוע ממנה או לשלוט עליה... אני גם יודעת שאני חייבת ללמוד לשוחח איתה בשפה חדשה.. ואני כל כך רוצה ללמוד.. אולם ברגע האמת... ברגע שהיא מדלגת על ארוחה.. ברגע שהיא מצמצת אני שוכחת הכל.. הכל מתפוצץ מתוכי... ואז אני רואה את פניה המכורכמות.. הכואבות... כן, קשה לה אולם יש לה מטפלים נפלאים.. אני לא אמורה לטפל בה.. אני אמורה להיות שם צעד אחד מאחוריה... לתמוך בה כשהיא צריכה.. ברציונאל אני יודעת הכל... אבל הלב שלי נשבר בכל פעם מחדש.. איך אני מיישמת את זה? איך אני מלמדת את עצמי לסמוך עליה? איך אני מלמדת את עצמי שגם אם היא תעשה טעויות לא תמיד אוכל להיות שם לתקן אותן?? אני מנסה ומנסה ונופלת למקום השיפוטי והביקורתי בכל יום מחדש.... איך אני מניחה לה לחיות את חייה??
מיכל אפק
עד שיהיו כאן הורים נוספים שיתנו מניסיונם ועצתם אני אציע לך לחשוב מה המקום ממנו נובעת החרדה אצלך, בלי קשר למחלה של ביתך. האם זה פעם ראשונה שמעורבות בכזאת עוצמה של חרדה פוגשת אותך בחייך? האם ייתכן שיש דברים שאינם קשורים לביתך שמגבירים את החרדה הנוכחית שלך? כי באופן הכי טבעי אנחנו נוטים להתבלבל ולהתערבב עם ילדינו, והם כמו אמפליפאייר מגבירים את הנפש שלנו, מעירים ומעוררים חרדות קדומות, ולפעמים אנחנו לא יודעים לעשות את הקישורים, אלא רק נשארים בחרדה סביב הילד....
סיגל פלינט
לרקון, הצלחת להעביר מאוד מדןיק ועם הרבה רגש את השאלות וההתלבטויות. אני לא חושבת שאפשר באמת להפסיק לדאוג כהורה, יחד עם זאת כן אפשר לקחת אחריות על הקושי. ולשתף את בתך שהיית מאוד רוצה ל"שחרר" ושהקושי הוא שלך, שאת עובדת על זה, מנסה.. ובסוף גם תצליחי. במילים אחרית לקחת את מלוא האחריות על הקושי לשתף במחשבות , התלבטויות וגם בפעמים שאת כן מצליחה..ובסופו של דבר להעביר את המסר.. כמו שעובר כאן, שאת מעריכה את הדרך שלה, את המטפלים שלה...וכו', ושלך אכן יש מה להשתפר פה.. ושזה ייקח זמן להשתחרר מהזיכרונות הפחדים והחששות.. אך בסוף גם יצליח.. בשל המודעות והרצון הטוב! סיגל