אנחנו היינו באילת. הבת מאוד נהנתה. הייתה פעילה מאוד. למרות הכאב המשיכה לעשות עוד ועוד.

עכשיו היא משלמת את המחיר. כואב לה, לא מצליחה להוציא את עצמה מהמיטה.

שאלות:
הורים, מה אתם עושים במצב כזה, האם אתה עוצרים מעשייה? מזכירים את המחיר שמשלמים למחרת?

צעירים: מה הייתם רוצים שהוריכם יעשו? לא יצאו לטיולים כי לכם כואב? יזכירו לכם לא לעשות דברים? או ישמחו אתכם שאתם נהנים, ולא יגידו אחר כך: אמרנו לכם? רעיונות אחרים?

אני מדבר על המקרה שלי....
אני לא הייתי יוצא לטיול אם הייתי יודע שהמחיר יהיה "כבד"
זה כמו מאזניים יש מחיר ויש כיף
אם המחיר הוא ברמה 6
והטיול מרגיש ברמה 7-8 יש מצב שאולי הייתי מנסה
אם פחות לא הייתי מסתכן בכלל...

אני מבינה את השיקולים שלך בהחלט
אני באמת צריכה לשאול אותה בכמה נהנתה
ובכמה היא סובלת

האם אתה מוכן לחשוב, מה עלי לעשות במקרה הבא?
לתמוך בהחלטות שלה? או להזכיר את המחיר?

לא להזכיר את המחיר בגלל שאלה חישובים שהאדם עושה בראש עם עצמו אפילו אם תגידי משהו זה יכול בקצת לשנות את ההחלטה....
וכדאי שהשיקול יהיה בהראש שלה

אני מנסה לחזור על העקרונות שאמרת:
לתמוך בהחלטות
לא להזכיר את המחיר שתשלם ביום למחרת

דרך אגב שאלתי אותה
היום הכאבים שמונה וחצי
אבל הבילוי היה חמשת אלפים +

רוב היום היא מנמנמת, ואפילו לא אוכלת

ענתר שלום,
כל אדם מגיב אחרת.
לפעמים חולה יכול לבחור להינות ולשלם את המחיר למרות הכאב. כתבת שהיא נהנתה 5,000 וכנראה הרבה זמן היא לא נהנתה ככה. לדעתי, זה בסדר שהיא נחה ולא אוכלת יום אחד. היא מרגיעה את הגוף שלה בדרך שלה.אני יכולה להגיד לך מניסיוני, אמנם לא בקטע של בילוי אבל בקטע של ניקיון, שיום אחד התאמצתי לנקות את הבית והרגשתי הקלה המחיר ששילמתי היה כאב בלתי נסבל. למרות שנהניתי מכך שניקיתי אבק, היום אני יודעת שאני לא מוכנה לשלם את המחיר בכאב. זה כואב מדי. את יכולה לנסות לשאול אותה מה היה עבורה מאמץ גדול מדי, מתי היה לה נוח יותר וכך בהתאם להתאים את החופשה הבאה. מאוד חשוב לצאת קצת מהבית ולשנות אווירה זה מעולה. וכל הכבוד לך שאת מנסה למצוא דרכים לייעול ולשיפור מצבה. באמת כל הכבוד לך, מפרגנת מכל הלב.

תודה וורדוקו על הפירגון.

חבל שהבת שלי לא חובבת תיקשורת מחשבים, והייתה מספרת פה על עצמה לבד. היא בן אדם מדהים ומקסים. מי שרואה אותה, לא יכול להבין כמה היא סובלת. אבל היא אוהבת לבלוע את העולם. אז שיש טיול, היא לא תוותר ותלך כדי לראות כמה שיותר.

בקרנו את אחותה בדירה בקומה רביעית. כמובן שהיא לא וויתרה לטפס לשם.

קומה 4??? בלי מעלית????
אני קומה 2 בלי מעלית, 15 מדרגות והיו ימים שזה הרגיש לי כמו פסגת האוורסט..... היום ב"ה, קצת יותר קל לי. לומדים שיטות (-:

אם היא הצליחה לעלות 4 קומות .... וווואוווווו ...... תמסרי לה ממני שאני מעריצה אותה (-:

וכל הכבוד לה שהיא לא נותנת לתסמונת הזו ולשאר "חברותיה" לאבד את מי שהיא.

אני בטוחה שהיא מדהימה ומקסימה, אין לי ספק. אני קוראת אותך ורואה כמה את מנסה ללמוד ולהיות שם בשבילה, זה דבר מבורך ומקסים בעיניי, אני בטוחה שעצם הפעולות שלך ועצם התמיכה המלאה שלך בה נותנות לה את הביטחון להמשיך להיות מי שהיא, מבלי לרחם על עצמה ולהתמודד עם מה שיש.
והלוואי והיו עוד אמהות כמוך שמנסות ללמוד ולעזור. זה לא מובן מאליו. האמיני לי. אין חכמה כבעלת ניסיון .... ודי לחכימא ברמיזה (-:

יישר כוח!!

תודה וורדוקו (אפשר לקרא לך וורד?)

יש לה סיסמא שהיא מנסה לנהל את חייה לפיה- לעשות שמיטב יכולתה.

הבעיה היא שהיא תמיד חושבת שאפשר לעשות יותר. תמיד אפשר יותר, ולכן היא ממשיכה להתאמץ עד שנשארת ללא כוחות בכלל.

אני תמיד מנסה ללמד אותה להפסיק קצת קודם. אבל לא מצליחה עדיין