יקירתי,
כל דבר במידה.
מסגרת היא דבר חשוב.
לקום בשעה מסויימת, להתארגן, להתעורר, ללכת לעבודה/לימודים.... חברים/משפחה. צריך לדעת לתבל את השיגרה בדברים חדשים ומעניינים.

בשיגרה הזמנית של חיי אני מוצאת את עצמי כי בימים של הטיפולים יש לי סיבה להזיז את עכוזי מהספה.
מתארגנת, הולכת לסדרת טיפולים מגוונים, חוזרת מעוכה אבל מרוצה.
בימים שאני בבית..... יש ימים שאני "מורחת" את הזמן... אין למה לקום, אין למה להחליף את הפיג'מה עד שעת המקלחת.... ויש ימים שאני מתחילה להזיז את עצמי בבוקר, דברים קטנים קטנים... כמו מחשב, להכין לי סנדוויץ... מאז שקבעתי לי "שעת אימונים" יש לי סוג של סדר יום. לדעתי, זה חשוב לכל אדם אז על אחת כמה וכמה לאנשים חולים/כאובים. שיזוזו קצת, שלא יתנוונו וישקעו במחשבות,טרדות וחששות.

את כל הזמן מזכירה את הקלת הכאב....
אני יכולה להעיד על עצמי שעם כל הייסורים ועם כל המלחמות שלי עם הכאב, אחרי משבר רציני ועמוק שחוויתי, החלטתי לשנות גישה.
לא ניתן להקל על הכאב, ניתן להסיח את הדעת מהכאב בכך שעסוקים בדברים אחרים. תמיד כואב לי. ברמה כזו או אחרת. בשינוי הגישה שלי החלטתי להפסיק להילחם בכאב, בלית ברירה, הוא קיים. אני נותנת לו את המקום שלו, את הנוכחות שלו. החלטת להישאר כאן?! "סבבה" אתה תהיה במקומך, אני במקומי. אעסיק את עצמי, לא אתן לך את המקום העצום שאתה לוקח מבלי לבקש.
אתאמץ פחות, אנוח יותר, אוסיף לתנוחה עוד כרית לצורך הרמת הרגל, בימים שהוא נוגס כל חלקה טובה בי .... אני מתרגלת נשימות ומתפללת חזק חזק שהוא ירגע....

אם את נהנית מהשיגרה שלך, סבבה.
כל אחד ומה שטוב לו (-:

עצם הבחירה שלך להעלות נושא זה גורמת לי לשאלה שעולה לי בראש היא:
האם את נהנית באמת מהשיגרה שלך או שפשוט כ"כ התרגלת לשיגרה שלך שאת מפחדת לעשות שינוי? כי בסופו של דבר כולנו מפחדים משינויים, לחלקנו קשה להעיז .... לנסות דברים חדשים.....

וורדוקו

אני באמת נהנית מהשיגרה שלי. למדתי להכיר בזה. כמות ההנאה בלצאת מהשיגרה, אצלי, לא "מכפרת" על הטוב של השיגרה.

קשה לי לישון, גם בבית קשה לי לישון, במקום זר, אני כמעט לא ישנה, כמובן שאחר כך, כבר קשה להינות.

למדתי שהכי חשוב לי להכיר את עצמי, ולא ללכת "נגד" להבין שיש אנשים שנהנים מדברים שונים. אני מהשגרה, אחרים מלכבוש את האוורסט

כשכתבתי על השגרה, חשבתי על הבת שלי.
היא סטודנטית.
זה קשה מאוד, כואב לה ללכת בין חדרי ההרצאות. כואב לה לשבת בשיעורים. כואב לה לכתוב. זו השגרה

אך יש תקופות שכואב יותר. ואז היא לא יכולה לשמור על השגרה. ללמוד, ללכת להרצאות, להתכונן למבחנים. בתור סטודנטית זו בעיה