מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
07/03/13 9:06
2 תגובות

לפני כחודשיים התהפך עולמנו כשגידול נדיר מסוג סרקומה התגלה אצל בעלי. מאז עבר ניתוח והגידול הוצא, וכעת לא הומלץ טיפול אונקולוגי, כך שאנחנו אמורים לשוב לחיינו וכל שלושה חודשים להיבדק. הטראומה והחרדה לא עוזבים אותי. אני מתקשה לחזור לשגרה ומאחר שאין לי עבודה מסודרת שדורשת את נוכחותי יום יום זמני בידי, וזו בעיה. הייתי מאוד שמחה לעבוד עם אנשים ולהיות עסוקה, רק לא ברור במה. אני כבת 35, עם ילדים קטנים, רוב היום הם במוסדות הלימוד, ואני מנסה לא להישאר בבית יותר מידי ולדכא את בעלי, שבעצמו עובר כמובן גיהנום נפשי....


תגובות

avisal
07/03/13 21:02

דניאלה שלום,

ראשית רפואה שלימה לבעלך.
הייתי מפריד בין שני נושאים: 1. עניין התעסוקה שלך, 2. המחלה של בעלך והשלכותיה.
הייתי מתחיל דווקא מעניין המחלה וממנו לשלב התעסוקה:
אני כל כך מבין את המצב שאתם נמצאים בו, ככה סתם באמצע החיים ופתאום נוחתת עליכם מציאות של "רעם ביום בהיר". הרגשות, הפחדים, והכי קשה – חוסר הוודאות. אבל המציאות מראה אחרת. בניגוד לחששות, בעלך עמד בניתוח בגבורה, לא נזקק לאף טיפול, ואפשר לחייך ולומר :אתם לא שם.
על אף הפרטים החסרים, אני יכול להניח שמדובר באיבר פנימי ובגידול קטן ואיטי (לא אלים כמו קרצינומה למשל) שבמקרים רבים (או במילת הקסם: תפסנו בזמן...) מוציאים וזהו.
במקרים רבים בהם נפגשתי עם מטופלים, המשותף שכולם אמרו לי: בין טיפול לטיפול זו התקופה הכי מפחידה (אך לא בהכרח שהיא קשה...) כי מפחידים אותך החששות והסיפורים והסובב. אבל במציאות זה נראה אחרת. כי עברנו את הטיפולים בנרטיב שלנו, לא היה נעים (אבל פחות נורא ממה שחשבנו...) והיום אנחנו לא שם...
לכן, קחו נשימה ארוכה, שניכם. חברים, אתם לא שם. אמרו תודה ענקית לבורא עולם שבסיכומו של דבר זה הסתכם בניתוח בלבד. צאו הרבה לבלות בעיקר שניכם צאו לבלות גם על ילדכם וגדלו אותם בשמחה. השתדלו באמת הרבה לצאת וחדשו דברים בבית. אני מקווה מאוד שבעלך חזר/יחזור לעבודה בקרוב. כל שלושה חודשים להיבדק? זה לא נורא וכאין וכאפס לעומת מה שהייתם עוברים אם חלילה היו מוצאים אחרת. לא?
עניין התעסוקה הינו חשוב, מתוך להתפתח ולצמוח. אך נראה יותר מכל, שאת מחפשת את דרכך, (את כותבת שאת מנסה לשוב לשגרה, אך מדברייך ניכר שלא ברור מהי השגרה) אולי מאוד כדאי ללכת להכווין מקצועי או ייעוץ? אם לא מסתדר בעבודה, אולי ללכת לעשות דברים שיעשו טוב לבית וללב? לצאת, לעשות דברים שאוהבים, להתנדב ולעסוק בעשיה כל שהיא. אשמח מאוד לדבר איתכם ולעזור ככל שאוכל. אני סתם אזרח מן השורה, אני לא דוקטור... אם תרצו, תוכלו לקבל את הטלפון שלי במסרים האישיים.

בריאות ושמחה,
אבי סאלם

ורד-עזריאלי
מנהל קבוצה
עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. בעלת ניסיון רב בתחום האונקולוגיה ובריאות הנפש. כיום עובדת כפסיכותרפיסטית בעמותת "בית חם".קליניקה פרטית בירושלים.
07/03/13 23:38

שלום דניאלה היקרה וברוכה הבאה לקבוצה.
למעשה אני צריכה להודות לך שהחיית את הקבוצה וחידשת אותה.
לגבי הדברים ששיתפת אותנו בהם.
אני מצטרפת לדברים החשובים שאבי כתב (וממש התחברתי לתגובתו), המפגש עם עולם החולי הוא כמעין פצצה, רעם ביום בהיר.
את אשה צעירה ואמא לילדים קטנים שזו התמודדות בפני עצמה והמפגש עם המחלה מצריך אותך להתמודד עם תחושות קשות של חוסר ודאות, פחד ואימה. משקף לך את שבריריות החיים.
ברוך השם שבעלך הבריא בסה"כ ולא נזקק לטיפול אונקולוגי, אולם אני מבינה את החשש שלך מהעתיד, את תחושת הטראומה שלך.
אני יכולה לומר לך מנסיוני כעובדת סוציאלית בתחום האונקולוגיה שבתקופה הראשונה הכל שברירי ויש תחושת חוסר בטחון, אולם המעודד הוא שבמשך הזמן מסתגלים, פחות חווים טראומה. מבינים שלאף אחד אין באמת שליטה על מה שיהיה. השליטה שלנו היא רק על איך נתמודד כשנהיה כבר בסיטואציה כזאת ואז אני אישית מאמינה שיש לנו בארסנל הכלים שלנו כלים להתמודדות.
לגבי התעסוקה זו באמת בעיה שמתמודדות עמן נשים צעירות ואמהות לילדים קטנים, מתקשות להתפנות לכל כך הרבה מטלות.
אולי באמת (וכמובן שתרגישי קצת יותר מחוזקת) אפשר לחשוב על משהו שיתאים לך, אולי להתייעץ עם ביטוח לאומי או מוסד להכוונה מקצועית. לבדוק האם יש לך איזשהו ניסיון בתחום שעבדת בו בעבר.
נשמח אם תמשיכי לשתף אותנו.
אני מאחלת לך ולבעלך בריאות איתנה ושבע"ה גם תגשימי את עצמך בתחום שתחפוץ בו נפשך.
אגב, אני מזמינה את המשתתפים האחרים גם להגיב......