כסף ובריאות: מבלי לגרוע מהתשובות שכבר עניתי לך, שעיקרן שאושר מבוסס על משמעות בחיים והנאה. חלק ההנאה זניח במשוואה, ולכן אם אין כאב ואין עוני - תוספת כסף אינה מעלה בהכרח את האושר, ולכן אינה תנאי לאריכות ימים. ולמרות זאת, בקצה תוחלת החיים ובעיקר בכל הקשור לרפואת העתיד, לצערנו, יש ויהיה קשר גובר גם לכסף.

בקשר למבחן שהתפרסם קודם לכן
עם חלק א' וחלק ב', ברצוני להעיר כלהלן:
המבחן לוקה בחסר במובן שאינו נותן
ניקוד (משקל) חיובי לפעולה אקטיבית של "המזדקן".
לדוגמא, אם הנבחן החל עתה בפעילות גופנית נמרצת יחסית, ובסיוע הדיאטנית הפחית את משקלו,
הרי שמגיע לו "ניקוד חיובי".
כך שהפרמטר של הפחתת משקל במבחן, שגוי לעיתים. כמו כן קיימת אז תופעה של עייפות מוגברת,
שאולי נובעת מהפעילות הגופנית הנמרצת.

שני חלקים לתשובתי:
א. מחקרים מוכיחים שאתה צודק. גם בני 80 שהתחילו לראשונה לעשות פעילות גופנית חיו יותר. אז "מגיע" להם ניקוד חיובי.
ב. לגבי הירידה במשקל היא כן מהווה מדד לזיקנה, ואין לה שום קשר לירידה במשקל כתוצאה מתזונה נכונה. יתרה מכך, אדם מבוגר המאבד 5% ממשקלו בחודש חייב לפנות לאבחון.
נוצר ב: 20/04/2013 17:16

יכולנו לקיים קבוצה אך ורק בקשר לסעיף זה. קרל אונורה הקנדי כתב בזמנו רב מכר בשם "בשבח האטיות". אסתפק לרגע בהגדרה הבאה: זמן הוא מוצר שלא יהיה במחסור בעתיד, ודווקא האדם המבוגר חייב להתייחס כך אל הזמן. מי שמתכוון להגיע לגילאי מאה חייב להפנים שהמסלול הקצר, היומיומי, הוחלף במרוץ הישרדות ארוך מאד, המחייב קצב חיים אחר. אגב, בסעיף הזה נכללים גם אוכל איטי אך גם תורות מהמזרח ותרבות הפנאי.

אני מכירה את הספר אבל מוכרחה לציין שלא הבנתי כלל את כוונתך; האם הכוונה היא שכיום אם ברצוני להיטיב את חיי ולהאריכם, עלי "להוריד הילוך" או דווקא להפך? איך?

לעניין ההאטה או "הורדת הילוך": קונספטואלית צריך להבין שאימוץ של אסטרטגיה במטרה להגיע למגה חיים, היא ההיפוך של האמונה שישנה דרך אחת או כדור פלא לעיכוב הזיקנה. לכן האטה, לגבי מי שחי בסטרס (בוודאי בסטרס כרוני) - אינה הבאה על חשבון קביעת מטרות, לדוגמא. להיפך! אנחנו הרי ב"אסטרטגיה של הישרדות", שהאטה, לדוגמא על ידי הליכה יומית או שתית כוס יין אדום, היא מרכיב חשוב