לטלילהה. בואי נעשה מעט סדר. אני מדבר אך ורק על הדעיכות (ירידות פיזיולוגיות) הקשורות לזיקנה ולעליה בתוחלת החיים. בעניין הזה אני מתעקש שאין זיקנה של 40 שנה, כלומר זיקנה במובנה הפתולוגי היא רק ערוב חייו של האדם. לכן כדאי לחיות יותר. האם אני טוען שמי שיחיה יותר לא יחלה במחלה אקוטית אחרת? בוודאי שלא. האם אני שופט מי שמאס בחייו בשל ליקויים, או מטיף לשמר מי שהגיע למצב וגטטיבי (חלילה, רק כדוגמא קיצונית) לחיי נצח? מובן שלא!

טלילה לדעתי אני חשה מדברייך כאילו את ניכנעת למצבך ולא מוכנה להילחם על מנת לשפר ראשית את מצב רוחך...ושנית מחשבתך ולדעתי היא נישמעת שלילית ברגע שתיראי את נמצב באור חיובי ותחשבי חיובי ותלמדי שי מצבים גרועים משלך...לי נראה שאת גם תרגישי טוב יותר יחסית.....

התשובה,יש מצבים יותר גרועים ממצבך לא מתאימה לכל אחד. יש אדם שכל חפצו הוא ללכת ולרקוד ולהרים את הנכד שלו וזה שיש מישהו בלי רגליים אינו מנחמו.
רוח האדם ,הנפש קשורה לגוף וחולי בגוף,כאב ,משפיע על כל אחד אחרת.

אין חיי נצח. ברור שלא. מדובר בתהליך דעיכה טבעי של תאי הגוף. אני יודעת, הרי במהלך השנים, מתרחשת נסיגה טבעית (האטה בקצב חילוף החומרים) של המולקולות בתוך התא, עד שבסופו מתרחש תהליך מוות התא. התהליך מתרחש בכל גיל, ועל פי הפיזיולוגיה של האדם. למדתי זאת בלימודי קורס מזכירות ריפואית, ובנוסף, מפאת נסיבות חיי, אני מבינה קצת ברפואה, וכיצד מתרחשים תהליכים בגוף האדם. אני טוענת, שאדם בריא בגיל 40 , אינו האדם שהיה בגיל 20 או 30 וזאת כי תהליך האטה מתרחש בכל מקרה, אצל כולנו. אני גם אומרת, שכולנו מזדקנים באותו קצב האטה. אין הנחות. ואין עיכובים. וזאת אני אומרת בהתייחס לשינוי המולקולרי שנעשה בתוך התא. לכן, זה שצריך לשמור ולשפר את מה שניתן, על כך אין חולק. יום נעים! תודה על הדיאלוג המסקרן.

ההאטה עליה אני כותב הינה קונספטואלית, התנהגותית, אורח חיים - ואין הכוונה להאטה פיזיולוגית. ההפניה כאן בפורום לקישור לפרק מתוך "בשבח האיטיות" בהחלט מדגימה את כוונתי. אם תקבלי המלצתה החמה של ד"ר דינה ראלט בקשר לטאי צ'י, לדוגמא, או מדיטציה עליה המליץ ד"ר קליגר, או אם תאמצי חוג צפרות בחיק הטבע באופן קבוע - הרי אז תפנימי סעיף זה. הגם שאני מתכוון לאורח חיים מלא.
אני חייב לתקן אותך גם בעניין של "כולנו מזדקנים באותו קצב". האמת הפוכה. זיקנה היא עניין אינדיבידואלי- תפקודי המתרחש אחרת בין בני האדם. יתרה מכך, תתי אוכלוסיות שונות חיות בממוצע שונה לחלוטין. לא רק בין אפריקה לישראל אלא גם פה אצלנו בין מרכז לפריפריה, בין יהודים וערבים וכו. בעתיד, הפערים רק יתגברו. לכן קצב הזיקנה אינו גזירה משמים וניתן לעשות הרבה לעכב אותה.

לצערינו, אין אפשרות לעצור את ההזדקנות ובנוסף אין אפשרות לעצור תופעות הזדקנות השונות מאדם לאדם. צריך להשתדל לחיות בצורה בריאה כדי לעקב את תופעות ההזדקנות ולחיות טוב יותר. לצערינו, יש אנשים, שלא באשמתם, סובלים ממחלות ותופעות כתוצאה ממחלות המשפיעה על איכות חייהם ואינם מתפקדים יותר כמו בעבר, דבר המקשה להם לחיות חיים איכותיים. רובם גם סובלים מכאבים בלתי פוסקים ואין להם אלתרנטיבות טובות יותר מתרופות שאף תופעות הלוואי שלהן גורמות לסבל. מה שנותר לעשות זה ללמוד לחיות עם המגבלות ולהעזר בכל מה שיכול להקל על הכאבים הפיסיים והנפשיים כאחד. אנשים שלא חוו כאבים אקוטיים לתקופות ארוכות אינם מבינים עד כמה זה מתשכל וקשה.
העזרה העיקרית היא לא להזניח אותם ולעזור להם ככל האפשר כדי שיזכו באחרית חייהם לחיות בכבוד.

אין לי תיקונים למה שכתבת, אני רק מבקש להוסיף. יש הבדל בין מוגבלויות לאדם הסובל מכאבים. כאב הוא בלתי נסבל, והתוצאה שאדם לא רק אינו מאושר אלא תפקודו תלוי על בלימה.
לעומת זאת, חיים עם מגבלה גופנית אינם תרוץ לאי תיפקוד. מתברר במחקרים רבים, שלאחר תקופת "התאקלמות", גם אנשים עם נכויות קשות (כאמור ללא כאב) חזרו לרמות אושר ושביעות רצון קודמות!!!
במיוחד הדברים אמורים לגבי אנשים מבוגרים או אפילו זקנים. מחקרים רבים מראים שישנם ביניהם הרבה מאד עם well being גבוה במיוחד, ויכולת לפצות בתפקוד אחד, על חסרונו של האחר.

מר ענף צהריים טובים
אני בטוחה שכל אחד ואחד מאיתנו ירצה להיות בריא ולרוץ ולטייל ולעשות הכל כמו כולם....אבל לצערינו המציאות לא כזאת וכל אחד קיבל את החבילה שלו ....ובטוח שאף אחד לא היה רוצה להתחלף בחבילה של מישהו אחר....לכן.....כשיש מוגבלויות חייבים לראות את המצב כנתון ובד בבד לנסות לשקם את עצמנו בצורה הכי טובה...נכון...לא תמיד זה ניתן אבל אם נשב בבית ונמרר בבכי על מר גורלנו זה בטוח לא יעזור...ומכאן שחייבים לקבל מציאות ולנסות לחיות עם זה כמה שיותר טוב.....בטוח שאין מישהו שאין לו בעיה וכל אחד חושב שהבעיה שלו הכי קשה והכי גרועה...חובה על כולנו לברך שכל בוקר אנו מתעוררים ורואים את העולם בשיא תפארתו...חלילה יש כאלה שהולכים לעבודה ולא עלינו...לא שבים חזרה.....תודה לבורא עולם על כל מה שיש לנו תמיד צריכים לקוות לטוב ....חברים בריאות זאת מתנה וצריכים לזכות בה....ממש כמו הגרלה.....שיהיה לכולם יום נעים וכייפי עד כמה שניתן...ותודה לכל הרופאים שתורמים מזמנם ומוכנים להקשיב לנו ולייעץ.....יישר כוח

שלום דר' בן שאול! בנוגע לאוכלוסיות המזדקנות: אוכלוסיות הללו, סובלות ממצב סוציואוקנומי ירוד מאד, המשליך גם גם חוסר מודעות להיגיינה, טיפוח, ובריאות. לכן, יהיה נכון לומר, שבמצב זה, רמת התחלואה עולה. כשאדם ברוב חייו חולה, אכן, הוא מזדקן. כל שכן, אדם שנולד חולה, נכה, או אדם פצוע באיבריו... גם הוא "זקן" נפשית ופיזיולוגית. אוסיף, כי אין מצב זה משפיע על האורגניזם התוך תאי. לכן, במצבים שקיים גורם סיכון, יש מצב של זיקנה מוקדמת, אבל היא אינה מתפרשת לתהליך הזיקנה התוך תאי. עדיין אין זה אומר, שאדם יכול לעכב את זיקנתו, חרף ה"זיקנה מוקדמת", שהיא תוצאה ישירה של המצב הסוציואוקנומי, נכות, פציעה, רקע נפשי ועוד.. אני רוצה להדגיש: במצב של בריאות כללית טובה, אכן ניתן לשפר מעט את התחושה הפיזיולוגית של הגוף, מבחינת תיפקודו וכישוריו. זה נכון לאנשים בריאים. אך גם הם אינם יכולים לשפר את הפעילות הטבעית ואת ההאטה הטבעית, המתרחשת.

טלילהה, אני אסתפק הפעם בשתי הערות, מתוך מה שכתבת.:
א. לא נכון שאוכלוסיית הזקנים נמצאת במצב סוציואקונומי נמוך. עוני בקרב זקנים הינה אכן בעיה מטרידה, המקיפה כ 20% מבני 65 ומעלה
ב. הזיקנה השברירית המאפיינת את תום החיים עם ירידה תפקודית פתלוגית היא כ 5 שנים בלבד בממוצע לבן כ 80 (אגב, דווקא הרבה פחות לבני 100 ויותר)