מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
ארי

ארי

מנהל קבוצה
18/06/13 14:37
17 תגובות

מי רוצה לשתף? אף אחת לא רוצה לדבר על המשבר הנוראי שכופה את עצמו פתאום עלינו באמצע החיים?


תגובות

ארי
מנהל קבוצה
23/06/13 20:09

פתאם ביום אחד בהיר, הלכתי לאיבוד, קוצר נשימה, , דפיקות לב, השמחה הסתלקה, נבהלתי נורא, אחרי שעשיתי מלא בדיקות, כמו הולטר לב ואקו ודופלר, מסתבר שהבעיה לא לבבית, אלא נפשית, אני בדיכאון וחרדה עקב טרם גיל המעבר, בדידות נוראית, למה אף אחת לא רוצה לדבר על זה?

הורמונלית
12/08/18 13:55

קראי את הבלוג שהעליתי היום..גהנום בתהליך

הי ארי יקרה העלית נושא חשוב מאין כמותו. לצערי, אנשים עדיין חושבים שדיכאון נובע רק מנפש שמתערערת. ההורמונים הנשיים וגם אצל גברים עלולים לתעתע ברגשותינו בעצמה כמו גם חסרים של ויטמינים ומינרלים.
בת כמה את?
האם ניסית לקחת טיפול תרופתי?, צמחי או אחר?
למה את חווה דווקא בדידות?, מיליוני נשים איתך באותה הסירה....האם את מרגישה שנשים בסביבתך אינן מוכנות לדבר על הנושא?, מכחישות אותו?
ספרי יותר עלייך...
אורית

ארי
מנהל קבוצה
25/06/13 16:46

הי אורית, איזה יופי שהרמת את הכפפה, אני מטופלת בכדורים אצל פסיכיאטרים, לקחתי גם הורמונים שלא ממש עזרו, רק ניפחו אותי, אני חווה בדידות, כיוון שאני אחרי פרידה, מה שמוזר זה שבמערכות יחסים אחרות, עזבתי בקלילות, אולי זה ענין של גיל, פתאם אני מרגישה עייפות מלנסות למצוא שוב זוגיות, היתה לי אהבה ענקית והחלטתי לעזוב, כיון שהייתי צריכה לבחור מקום מגורים רחוק מאד ויש לי עדיין ילד בבית,
בכל מקרה, השנה הזו הזויה לחלוטין, אני כבר לא מכירה את עצמי, לא ישנה בלילות, מחשבות טורדניות, חוסר יכולת ליהנות מהחיים, רוצה לעזוב את העבודה את הבית את הארץ, משהו כמו "תעצרו את הרכבת, אני רוצה לרדת", אני נלחמת, אלוהים יודע כמה אני נלחמת, הולכת לרקוד קצת, גם כשלא בא לי, אין לי חשק להכיר אף אחד, למרות שנראית טוב, מכריחה את עצמי ללכת לעבודה שלא אוהבת, פוחדת בגילי לעזוב, בקיצור, ניסיתי לדבר עם כל מיני נשים בגילי, פשוט לא מדברים על זה, רק על גלי חום, לי אין גלי חום, אבל מה עם השאר? למה רופאים שולחים לפסיכיאטר, אין ממש מודעות בעולם הרפואה לנושא הזה.

הי ארי. אני אגיד לך את האמת. אני לא בטוחה, שזה רק הורמונים. אין ספק שההורמונים משגעים את הגוף אבל אני חושבת, שזה גם שלב מעבר בחיים. מן צומת שכזאת. החברה המערבית ממאלילה נעורים ובגיל המעבר יש איזה סימבול של כיוון לקמילה....ראיתי עכשיו, ספר מעולה, כזה שמפיח בכל אשה המגיעה לשלב הרלוונטי הזה בחייה תקווה רבה. הספר נכתב על ידי רופאת נשים והוא מדבר על גיל המעבר ממקום של צמיחה וכוח. כוח של נשיות בוגרת ומשוחררת יותר. אני אנסה לברר לך את שמו. האם ניסית הורמונים ביולוגיים?, נראה, שעברת גם משבר רציני - לעזוב אהבה גדולה, ענקית. מדובר בחוויה של אבל. היה נראה לי מוזר אם היית מסוגלת לצהול ולרקוד ולחפש זוגיות לאחר קרע כזה.
נראה לי, שאינך מאפשרת לעצמך להתאבל ולהרגיש חלשה. את כנראה אדם מאוד חזק שרגיל לפעול על אנרגיה חזקה ופתאום סוג של אבדן וחוסר יכולת להינות. אני משוכנעת שיש להם קשר לפרידה הגדולה שחווית. היה מתאים לך לספר עליה?
אורית

ארי
מנהל קבוצה
27/06/13 12:55

הי אורית,
תודה על תגובתך הכה אמפטית, אני גרושה שנים רבות,
והיו לי מערכות יחסים ארוכות, אבל בן הזוג האחרון היה אהבת חיים, הכרנו במקרה, הוא גר בצפון ואני במרכז,
ומערכת היחסים נמשכה לאורך כמעט חמש שנים, כאשר אנו נפגשנו בסופי שבוע, המערכת היתה רוויית קונפליקטים, כיון שהוא גר במקום נידח, וגם הוא עצמו טיפוס מאד פרובינציאלי, איש פשוט שלא ממש אהב לבלות, או בכלל את העיר, אבל אהבתי אותו, כיון שהיה מאד איכותי ומיוחד, בכל מקרה נאלצתי לבחור לאחר מספר פרידות , יש לי בן חייל וגם פחדתי להתמודד בגילי עם המעבר למקום כה רחוק, לבן זוג שלא ממש גם מסודר כלכלית. נכון שהפרידה היוותה טריגר, אבל החרדות הן באמת כוללניות, רוצה לעזוב את העבודה, חשבונות נפש לאן הגעתי בחיי, בדידות, למרות שיש חברות, מרגישה אשמה שלא "הצלחתי" לבנות זוגיות ומשפחה נורמליים, שלא למדתי מספיק ועוסקת בעסודה שלא אוהבת, ובכלל, התסמינים הפיסיולוגים של חוסר שינה, חרדות ודיכאון, הכל שזור אחד בשני. ואת צודקת בהחלט, החברה המערבית מאלילה את הנעורים, ומה לעשות הכל בא לי ביחד....
ארי
מנהל קבוצה
27/06/13 15:52

הי אורית, קראתי שוב את תגובתך החכמה, לקחתי הורמונים ביולוגיים דרך ד"ר יפה שעושה בדיקות הורמונים דרך רוק בארה"ב, טיפול מאד יקר, אבל לא ממש עזר לי, למרות שנמצאו אצלי הורמונים במינון נמוך,
גם סינטטים דרך גיניקולוג לקחתי ולא עזר. מה שמרגיע לי את החרדות זה קלונקס, אבלב ממש מסוכן להתמכר אליו, אם עדיין לא התמכרתי, ואת צודקת , כנראה שאני אדם חזק שהתרגל לפעול על אנרגיה חזקה, תמיד היתה לי איזושהי מטרה, משהו לקום למענו בבוקר, והתחושה הינה של אובדן דרך
ושוב תודה על האוזן

הי ארי,
כמו שכתבה לך אורית, הדיכאון והחרדה שאת חווה כנראה קשורים לכל המעברים הפיזיולוגיים והרגשיים שאת עוברת לאחרונה. בכל זאת, אפשר וכדאי להיעזר בטיפול תרופתי בתקופות שכאלה. קלונקס היא תרופה נוגדת חרדה שעוזרת לאותו הרגע של ההתקף, אבל אין לה השפעה מצטברת וארוכת טווח. וגם, כפי שאת יודעת, יש לה מרכיב ממכר. אני ממליצה לך להתייעץ עם פסיכיאטר ולהיעזר בטיפול תרופתי מתמשך, לא רק כזה של SOS.
מה הגישה שלך לגבי זה?
שירי

ארי
מנהל קבוצה
28/06/13 19:42

הי שירי,

אני נעזרת בכל מה שרק אפשר, החלפתי כבר מס' תרופות, לקחתי קלונקס 2 מ"ג, אבל הוא ממכר, אז הפסקתי, לקחת י הורמונים שרק ניפחו אותי, כרגע החלפתי כדור שנקרא סרקוואל, אני מתפללת שהוא יעזור לי לישון, שמתי לב שאם אני ישנה, התקפי החרדה פוחתים, תאמיני לי שירי ניסיתי גם קונבנציולי וגם אלטרנטיבי, השנה הזו עברה כסיוט, אני מנסה עכשיו אולי להתחיל שיחות דרך אדלר, יחד עם הטיפול התרופתי, אני לא בוחלת בשום דבר, רק להתגבר על הבהלה הקיומית הזו שאני חייה בה... שבת שלום ותודה

הי ארי. הפסיקי לכעוס על עצמך. נשמע שעשית הרבה וחווית המון בחיים. פסגת ההצלחה והאושר אינם דווקא נישואים ועבודה מסודרת. אצל כל אחד החיים על פי דרכו. למרות ההרגשה הקשה. המחשבות הן מחשבות של דיכאון - שקריות. ולמרות ה"גיל" יש לך עוד המון שנים להמציא את עצמך מחדש לפעול ללמוד , לשנות עיסוק וכן, גם לבנות זוגיות יפה וטובה. לעולם לא מאוחר מדי....
אורית

ארי
מנהל קבוצה
30/06/13 14:11

הי אורית,

תודה על הדברים המחזקים, עשיתי באמת הרבה עבודת מודעות, ואני חושבת שחשבונות נפש מאד מתאימים לגיל שלי , עוד מעט 49, ציפיתי שבן הזוג האחרון שסימל לי הרבה דברים, כמו יציבות,בטחון,זוגיות, ההזדמנות לעשות שינוי גדול בחיים, הרפתקה, שהוא יביא לי את הישועה, וממקום של חוסר זוגיות, ועבודה לא אהובה, וצורך עז לשנות, אי קבלת החיים הנוכחיים שלי, הבנתי שהציפיות שלי ממנו היו ממש גדולות, וכאשר הסיפור נגמר, נשארתי ממש מיותמת, ממש כאילו הבסיס מתחת לרגליים שלי נשמט, ועכשיו אני צריכה להמציא את עצמי מחדש, יחד עם כל הסימפטומים שגם הגיל מביא איתו, כמו שאמרת , החברה מאלילה יופי ונעורים, העיצות שלך נשמעות לי חכמות , את מדברת קצת כמו קוצ'רית, מצא חן בעיני, אני מטפלת במה שאני יכולה, אפילו נמצאת בסוג של קשר שהוא רוצה הרבה יותר, ואני נאחזת בו על מנת לא להשאר לבד, שזה גם לא נראה לי הכי בריא....אבל אולי עד שאתגבר, מיום ראשון, מתחילה שיחות עם פסיכותרפיסטית, וויש מי לק...חיבוק ענק לאשה שלא מכירה אותי ובכל זאת מעודדת :)

sharonk
30/06/13 21:24

היי ארי, זה בהחלט נושא שיש הרבה מה לדבר עליו וזה נהיה גם מקובל יותר ויותר. אותי האמת זה תפס כרעם ביום בהיר, כמה שנים לפני הממוצע בו זה מתחיל, בגיל 46 התחלתי להרגיש גלי חום ועצבנות בלתי מוסברת כל כך, פניתי לרופאה שלי שהסבירה לי שככל הנראה מדובר בתופעות של גיל המעבר ושפשוט כדאי שאעשה כמה שינויים קלים שיעזרו, אז באמת שיניתי קצת את התפריט שלי, התחלתי לעשות ספורט, לקחת פיטו פימייל (תוסף טבעי של סופהרב שמכיל תמציות צמחים שעוזרות לאזן את ההורומנים בגוף) ובאמת אחרי תקופה לא ארוכה התחלתי להרגיש הרבה יותר טוב והתסמינים הרבה פחות מורגשים

ארי
מנהל קבוצה
01/07/13 8:39

הי שרון,
אצלך זה ממש נשמע סיפור עם סוף טוב, לי אין גלי חום
עצבנות, אני יכולה להבין, לגבי הספורט, אני משתדלת, לא מספיק כנראה, כי אני לא ישנה בלילות ועובדת המון שעות וכשאני מגיעה הביתה, אני עייפה, אבל משתדלת
לגי פיטו פימייל, אולי אני אנסה את זה, למרות שכבר התעייפתי מכל הויטמינים שלא ממש עוזרים, אבל אאמץ את זה ונראה, תודה

ארי
מנהל קבוצה
01/07/13 8:40

אשמח לשמוע שיתופים מחברות אחרות ולא רק עלי...

הורמונלית
12/08/18 13:58

העליתי היום בלוג בנושא

ארי
מנהל קבוצה
01/07/13 8:40

גם אני רוצה לעודד מישהי :)

הורמונלית
12/08/18 13:58

מוזמנת לנסות לעודד אותי, אני מיואשת ואני עוד מקבלת מחזור ולוקה בכל הגועל נפש הזה :-(