היי שירי. אני כחודשיים אחרי ניתוח בטן ובית חזה. היה צורך בהוצאת גידולי פאוכרומוציטומה שהספיקו להתפזר לאורך עמוד השדרה והאגן אחרי שאחד מהם גדל על בלוטת יתרת הכליה הוא כנראה שלח את אחיו הפחות גדולים להסתובב ככה ליד הלבלב ובאגן.
ואת שירי? תפקידך בכוח? האם עברת ניתוח? את מטפלת מסוג כלשהו?
תודה על הפוסט שלך.

הי בתאל,
מה זה הגידולים אלה? האם הם יכולים לחזור אחרי שהוציאו אותם? מעבר לניתוח עצמו שבוודאי היה מעורר חרדה, האם יש סיכונים שקשורים לגידולים או לניתוח עכשיו, כשהניתוח מאחורייך?
נראה לי שבתור התחלה יהיה טוב אם תכתבי מה הסכנות האובייקטיביות שאת ניצבת בפניהן ומה הפחדים שלך. לרב, אין ממש התאמה מלאה בין הסכנות והפחדים ואולי את פוחדת היום מכל מיני תסריטים שהם לא בהכרח בעלי סיכוי גבוה להתממש. וגם ספרי על הניתוח עצמו, מה הוא דרש ממך, איך היתה ההתאוששות ממנו.
ולשאלתך, אני פסיכולוגית שמנהלת את הקהילה.
שירי

תודה שירי,
הגידולים הם לרוב גידוליםשפירים שגורמים לתופעת לחצי דם גבוהים מאד. מכיוון שיש אוכלוסייה עצומה עם לחץ דם גבוה קצת קשה לפענח שאלו הם הגידולים. אני בת 26 ולמעשה הכל התחיל בהריון ילדתי לפני שנה (יילדו אותי עקב חשד לרעלת הריוןעם ערכי לחצי דם של 200 על 170 בניתוח חירום ובעיקר בבהלה כי בהרדמה הם עלו) הסברה היא שלחצי הדם יירדו אחרי הלידה אבל המשכתי לצרוך כדורים להורדת לחץ הדם שנה אחרי. החליטו לעשות בירור מעמיק עקב הגיל הצעיר שלי וגילו את הגידולים אלא שהם כבר הספיקו לגדול יתר על המידה ולשלוח גרורות, הגידול אכן יכול לחזור סטטיסטית הסיכוי הוא מזערי לחזרה אבל סטטיסטית גם התופעה עצמה היא נדירה עד כדי 1:100,000 ולכן כשאומרים לי סטטיסטית זה נדיר זה לא מרגיע אותי לגמרי מה גם שדיברו על הגידול הגדול מבין ה3כגידול שהתנהוגותו אגרסיבית כנראה ויש חשש שיחזור. הדרך היחידה לטיפול היא ניתוח. והפעם הניתוח היה כל כך גדול שפתחו את הבטן מצד אחד לשני וכלפי מעלה לכיוון בית החזה הצלעות ועד הגב. ההחלמה מתקדמת היטב וברור לי שעם הזמן ארגיש טוב יותר. אבל אני לא רואה את עצמי נכנסת לבית חולים שוב גם לא לניתוחון. יש לציין שאחרי שנתיים של הרגשה רעה עם לחץ דם גבוה אני מרגישה טוב יותר אבל הכאבים מהניתוח טרם נעלמו ואני עדיין לא הולכת קמה או יושבת כמו בן אדם רגיל אפילו שאני עובדת עם פיזיוטרפיסטית בעקביות.
מצטערת על אריכות הנוסח.. בחיי שקיצרתי :)

הי,
קודם כל, בתאל, תני לעצמך זמן. את אחרי חוויה מאד קשה, הגוף שלך עדיין חלש ויש לזה השפעה ישירה על הנפש. כל מה שאת מרגישה הוא מאד אנושי ונראה שאת מתמודדת עם המצב בצורה מעוררת הערכה. לעצם הפחדים שלך, ממה שאת כותבת, הסיכוי של הגידולים לחזור הוא מאד קטן. ברור שאין לזה וודאות מוחלטת, אבל גם אין לך וודאות בזה שתחצי את הכביש בשלום, או שאת חסינה מכל מיני מחלות אחרות ויש עוד המון סכנות בעולם שלנו. זאת אומרת שהבעיה שלך היא לא חוסר הוודאות, כי עובדה שאת מתמודדת איתו היטב במקומות אחרים בחיים. הבעיה שלך היא שאת מתעסקת בפחדים מפני גידולים חוזרים ולא הסכנה האמיתית שיש בכך. שוב, זה ככ טבעי ומובן שזה מה שעובר עליך עכשיו ויכול להיות שבאופן טבעי, הזמן יעשה את שלו ויגרום לך להתעסק בזה פחות ופחות. וברור ברור שאת לא יכולה לחשוב על שום ניתוח נוסף, את הרגע עברת משהו ששאב ממך הרבה כוחות. קחי את הזמן להתאוששות, כיתבי לנו איך הזמן שעובר משפיע עליך. מה את אומרת? שירי

תודה שירי, בהחלט מרגיש לי שמבינים עניין במקום הזה.
ואין לי ספק שארגיש טוב יותר בשלב כלשהו. מה גם שאין ברירה אלא לחזור לשגרה אחרי הכל יש תינוקת ויש בעל שצריכים את זה גם. וזה טוב לחץ סביבתי מתון.