והערב בפינת הקלולס - האנונה!



ובכן, צלחתי ככה וככה לא מעט שנות כדור הארץ מבלי להיתקל בפרי הזה עד אתמול. ללא מורא ופחד טעמתי מייד. בשניה הראשונה חשבתי לעצמי - וואי מתוק מידי, ומייד אחר כך הקול השני הזה בראש (ההוא מהשוקולד והקיבה של הקינוחים) ענה בחזרה- אין מקום רחוק מידי ואין דבר מתוק מידי!



תייגתי את המפגש הראשון עם האנונה כחיובי ומשמח והיום שמתי פעמיי לסופר במטרה לרכוש עוד מהפרי הזה לצורך טעימות של יתר בני המשפחה. :)

כמה חבל שלא זכרתי איך האנונה נראית מבחוץ וכמעט קניתי חבוש (!) כלומר כך האיש ממחלקת הירקות השיב לי כשנפנפתי מולו עם הפרי הזה שנראה כמו אתרוג לאחר פגיעה רדיואקטיבית <חבוש עוד לא טעמתי>



וכך,רבותיי, אומרים שכל יום לומדים משהו חדש. אז היום למדתי; חבוש אינו אנונה. אני מקווה שטוב לו עם זה.



ושאלה לא קשורה - איפה מוצאים אנונה? :)