אני אוהב לפתור \"תשבצי היגיון\", ואני עושה זאת כמעט מידי יום כבר שנים.



דקל בנו מפרסם כמה פעמים בשבוע תשבצים כאלה ב\"ידיעות אחרונות\", ויש גם אחרים בעיתונים אחרים. פה ושם גם חיברתי הגדרות בעצמי.



זה סוג של תירגול מוחי עם משחקי מילים, אוצר מילים וביטויים, חיפוש ואיתור במאגרי מידע פנימיים, הומור מילולי, התמצאות בערכים תרבותיים עכשוויים, אנלוגיות מושגיות, עין בוחנת לפרטים, ניתוח טקסט וראיה בו את מה שאינו נראה בקריאה ראשונה, התמדה וסבלנות, לפעמים של שעות. יש כללים ברורים, אך יש כמה וכמה כאלה, והגדרות טובות הן מתעתעות ומאתגרות במידה, כך שלאחר שאתה פותר אתה רואה את הפשטות והיופי שבהגדרה, ואת משחק המילים המשעשע, אך לפני שפתרת זה לא מובן מיידית.





אלה התחומים החזקים שלי, שתירגלתי בעיסוקיי ובפנאי שלי לאורך חיי, ואני שומר על כושר גם בתחום הזה. אבל בראש ובראשונה אני פשוט נהנה מהעיסוק הזה.





אדגים בעזרת ההגדרה הבאה שחיברתי: \"מה נקבל מחצי מנה של אורז עטוף באצה של מי שהכריז שהוא מתגעגע לקיסינג\'ר ? מחלה נקבל\" (ש)(5).





בקריאה ראשונה זה נונסנס. אי-גיון ולא היגיון. אתה מחייך (אם אתה אוהב את ההומור הזה) מההגדרה, ולא מבין מה בכלל רוצים מחייך.



בקריאה שניה ושלישית אתה מפרק לרכיבים ומנסה להבין מה התכוון המחבר בכל רכיב, ואז בהבזק של גילוי, זה מתחבר לך ואתה פותר.





רכיב אחד תמיד מהווה את הגדרת הפיתרון. כאן זה \"מחלה נקבל\".





הפתרון המבוקש הוא בן 5 אותיות וזוהי הגדרה של מחלה.





ה- (ש) משמעו שיש רכיב שייכתב בשינוי אות מההגדרה שלו. זה נשמע אותו דבר, ונכתב מעט אחרת. כאן זה הרכיב \"מי שהכריז שהוא מתגעגע לקיסינג\'ר\". מי שקורא את המילים האלה, וחי בישראל העכשווית, ומתמצא קצת בחיי התרבות וקורא עיתונים, יעלה במוקדם או במאוחר על כך ש\"קרת\" (הסופר אתגר קרת, שסיפורו המפורסם ביותר הוא \"געגועיי לקיסינג\'ר\") הוא הפתרון, אך יש לכתבו \"כרת\". זה נשמע אותו דבר, ונכתב מעט אחרת.





\"חצי מנה של אורז עטוף באצה\" , זה \"סו\" שהוא מחצית ממנת סושי.





אז מה נקבל מ\"סו\" של \"כרת\" ? מחלה נקבל...





נחמד ?





עכשיו שיעורי בית (קלים):





\"איפה יוהן סבסטיאן ומושונוב יכולים להתחבר ?\" (6)