העברית מתרכזת באמירת הדברים בצורתם האמתית ולא בהוספת אופי וסגנון. כיווצי הדיפתונגים מונעים סלסולים, והאותיות העיקריות בעברית הן מם שיש לה אופי של שלמות וריש השברירית וזה יוצר הרגשה של מלאות וניטרליות. המשחק המוזיקלי הוא חיצוני בצורות הדקדוקיות כמו בזמנים: תוספות קדמיות לעבר, תוספות אחוריות לעתיד והווה רבים סגור במם שמאזן ביניהם. וו ההפוך המקראית מדגישה את המעבר המוזיקלי בין העבר והעתיד. הצורות לפעל ולהפעיל עוברות מתנועה גבוהה לתנועה נמוכה וכך יוצרות הרגשה של גרימה והשפעה, וצורת הסביל בניגוד לפעיל יוצאת לתנועה פתוחה וכך יוצרת התקרבות אל הגורם הפועל. רוב צלילי הגופים זהים לצלילי הפועל בנטייתם. ה הידוע פשוטה וניטראלית כי היא ריקה מעיצור. כך גם הפועל \"להיות\" כי הוא מתאר זהות. המלים \"אם\", \"מה\"\" ו\"מי\" במם סגורה כמו רבים כי הן בסיסיות.

למלים בעברית יש לדעתי אופי טהור, כי עיצוריהן מתארים את החוויה הרגשית בדיוק כמו שהיא במידה הנכונה. למשל המלה \"רצון\" עם האותיות השורקות נשמעת כמו יצרים, והמלה \"גל\" מכילה למד תנועתית וגימל עמוקה וחזקה. המלים בעברית גם נותנות את החוויה במלוא עוצמתה, למשל \"בחילה\" נשמעת כמו בחילה, ו\"גועל\" נשמע בדיוק כמו גועל. העברית מאופקת לעומת האנגלית שמתלהבת מדברים. העברית מתייחסת לרעיונות באופן אמתי ומציאותי ולא רק כסמלים ומתארת אותם בצורתם האמתית, למשל: \"שביל\" עם שין ולמד תנועתיות ובית פנימית, \"דרך\" עם ריש וכף שבריריות עם המשכיות של חלקים ודלת דקה של ידיעה, \"חגורה\" עם חית ריקה לפני סגירת החגורה וגימל וריש עוצמתיות עם שבריריות לתאר קשירה, \"בריכה\" עם ריש וכף שיוצרות תחושת מבנה ובית פנימית. בעברית יש הרבה מלים עם אופי חזק כמו \"עבודה\" שדומה לדבקות ולכובד, \"אכילה\" שדומה לחיתוך ולעיסה, \"אבנים\" שדומות לבנייה, \"עצמות\" שדומות לעוצמה\", \"משטרה\" שהיא מלה נוצצת ועוצמתית, \"כסף\" ו\"עסקים\" שנשמעים נוצצים בגלל הסמך ו\"עסקים\" נשמעים גם כבדים ורציניים בגלל הקוף. יש בעברית גם כמה מלים בעלות יופי עדין ומיוחד, כמו \"יפה\" שזורם מהיוד הקלילה והריקה לפא סגורה וחזקה, \"פשוט\" שעובר בין האותיות הדקות דרך השורוק הסגור, ו\"מאד\" שמתחיל במם סגורה ושקטה ויוצא ממנה בעוצמה אל דלת קטנה וסוגרת. המלה \"זקן\" דומה למלה \"חזק\" כי האדם מתחזק עד זקנתו ואז נחלש. המלה \"צמח\" מתארת את החוויה הצמחית בדרך יפה ומשכנעת מבחינה רגשית ואמנותית, כי הצמח יוצא ונפתח מתוך המם הסגורה אל החית הריקה.