מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
31/05/14 13:56
11 תגובות

התחלתי טיפול פסיכולוגי ... הפסיכולוג אומר שהייתי רגיש לפני התאונת דרכים ובתאונה עצמה הרגש היה כלכך גדול שזה פגע בהורמון הדחק (קורטיזול) שבגלל זה יש לי לחץ עצבים בלבול בעיות קשות בזכרון וכ\'ו הכל נשמע הגיון . הוא רוצה שאני יקח כדורים ואני מפחד לקחת וגם לא מאמין בזה . אבל הוא אומר שהמירו שהוא רוצה שאני יקח זה חומר מתקן ... השאלה שלי אם זה נכון ? והאם יש לפסיכולוגים אחוזים במכירת תרופות למטופלים ? אמרו לי שכן ואני לא יודע מה לעשות ??!! כי גם מצד שני אני לא כלכך מתפקד אז מה לעשות ? האם יש פיתרון אחר למצב הזה ?


תגובות

אברהם-ביטקין
מנהל קבוצה
עובד סוציאלי קליני (MSW) בתחום בריאות הנפש ופסיכותרפיסט מוסמך בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ממוקדת טראומה.מומחה לטיפול בטראומה, חרדה ו-OCD.מטפל במרכז בריאות הנפש במודיעין עילית וכן בקליניקה פרטית ובאמצעות ׳סקייפ׳.מרצה בתחום בריאות הנפש קהילתית, ייעוץ וליווי המשפחות. 051-5741770
01/06/14 14:11

היי jos1234,
פסיכיאטרים מקבלים לעיתים חבילות של תרופות מאת יצרנות התרופות (לחלוקה חינם), על מנת לעודד שימוש ב'מותגים' שלהם. כאן יכול הווצר רושם שהיצרניות מתגמלות את הרופאים, אך עד היום לא שמעתי על דבר כזה במפורש.
פסיכולוגים/פסיכותרפיסטים בודאי שלא מתוגמלים על זה, מאחר ובכלל אסור להם להתעסק בתחום התרופות (רק לפסיכיאטרים מותר). הצעתו להשתמש בכדור ספציפי היא בעייתית, המטפל חייב להפנות את הלקוח לפסיכיאטר בשביל זה.
אני אישית מציע לפנות לעזרת טיפול התרופתי במקרים שבהם תסמינים קשים מאד. תרופות פסיכיאטריות אינן ממכרות (למעט קלונקס ודומיו) ובמקרים רבים השימוש בהן יכול לקדם טיפול פסיכולוגי.

יוסף-k
03/06/14 13:38

יש לי תסמינים של דיכאון לחץ התקפי זעם וזה התחיל לי שנתיים לאחר התאונה . בשנתיים הייתי במצב רוח ירוד וגם קופצני ופחד .. עד שהתחילו להם התסמינים .. סיגריות ואלכוהול וקפה מגבירים לי את התקפים להתקפי זעם ועצבים בלתי נשלטים ! אה וגם תסמינים של בלבול וזיכרון , למשל לפעמים אני לא זוכר עם התקלחתי היום או לא , דברים מטורפים ! סיפרתי את כל זה ועוד לפסיכולוג והוא אמר לי שממה שהוא התרשם זה שההורמון קורטיזול גורם לי לכל זה . אז יש לי פוסט טראומה או משהו אחר מה אתה חושב על זה ועל איזה טיפול אתה ממליץ?

שרון-76
03/06/14 17:21

אני לוקחת לוסטרל מזה 3 שנים ואני יכולה לומר לך שאני סובלת מדכאון וחרדה וזה מאוד עוזר לי. ברור שפחדתי ממש בהתחלה כי לא ידעתי מה זה יעשה אבל אני יכולה לדווח לך שהכדורים בהחלט עזרו לי להפסיק לסבול: הרעש בראש שלי ירד, רמת החרדה ידרה גם הכפייתיות של הרעש בראש ירדה. פחות טרלולי מוח. אם אתה מפחד מאיבוד תודעתי מודעות או שזה יהפוך אותך אדם אחר אז לי זה לא קרה. כן, יש תקופת הסתגלות לכדור. לי למשל לקח בערך חודש טיפה אולי פחות. הייתי בחרדה מוגברת יותר בזמן ההתרגלות והטרלהלהלה שבתוך השכל היה עוד גדול יותר. מבחוצ כולם מסרו שלא נראה דבר אבל בפנים הרגשתי שאני נראית ממש קוקו ושהמוח שלי עושה סלטות באוויר. הכל השתולל לי גם ביתר המערכות מבחינת אי השקט שבי. מה שכן - זה הציל את חיי. אחרי תקופת ההסתגלות זה ממש משנה חיים. אני לוקחת כל בוקר את התרופה. זה לא עושה אף דבר לא טוב. אני אותו אדם רק יותר רגוע ונושם. כמעט ואין לי התקפי חרדה בכלל (כמעט 3-5 בכל השנים הללו), גם לי קפה סיגריות אלכוהול ועוד דברים מעוררים את החרדה והרעש. אני אחרי שנה אולי או שנה וחצי מהכדורים הפסקתי לעשן זה עזר לי עם התאבון, ולאכול יותר מסודר ולאזן משקל. הפסקתי גם לשתות אלכוהול, אמנם בגלל התרופה, אבל זה ממש אהוב עלי גם בלי קשר. אלכוהול הוא סרחון של סם. ממש אחד הרעילים. זה לא עובד טוב עם הכדורים וזה דווקא ממש כיף להיות נקי מאלכוהול בגוף. גם קפה הפסקתי אבל צדי פעם אני כן שותה וזה בסדר גמור בשבילי

יוסף-k
05/06/14 10:43

שרון אני מפחד להיות תקוע עם כדורים במשך שנים או כל החיים . אני רוצה את מה שהיה לי לפני התאונה

שרון-76
05/06/14 16:39

אני ממש מבינה את הפחד הזה שלך. לפני הכל אומר לך שזה לא חייב להיות כל החיים תלוי במצב. מכירה אנשים שלקחו וכשמצבם השתפר הם לאט לאט ירדו במינון והפסיקה. גם לי היו תקופות שהמליצו להתחיל להוריד מינון. אבל אני אישית מעדיפה לחיות כל החיים כל כדורים מאשר על החרדה והדכאון שלי. תראה אני חושבת - ללא שום סמכות מקצועית - שזה לא בלתי הפיך, לא ממכר ואפילו הרופא נשים שלי הסביר לי על הריון ושאין סיכון וכו. כלומר תוכל להתחיל, לראות איך זה משפיע עליך ולהחליט. לפני שלקחתי גם פחדתי, בעיקר פחדתי שלא אהיה אני, כלומר משהו בכדורים יעשה לי מסך או חוסר מודעות או... פשוט פחדתי. גם מהסטיגמה וגם הפחיד אותי שכל החיים "אתקע עם תרופות". היום אני יודעת בוודאות שאיכות החיים שלי השתפרה. זה הבדל של שמיים וארץ עבורי להיות עם או בלי. לפני הייתי אדם מאוד חרדתי מאוד. הכל היה אצלי לא שקט בעליל וכמובן דכאוני. מה כן - חשוב לי לומר לך שלא הפכתי אדם אחר, אני אדם מודע עדיין לא נסתרים ממני דברים בגלל הכדורים. המגבלות שיש לי הן: לא לשתות אלכוהול - ולי ממילא זה בסדר, לא לעשן סמים - אני ממש משתדלת... פעם ב אני כן מעשנת משהו ו - לאכול בבוקר עם לקיחת התרופה. זהו אלה לא מגבלות ששוות בשום צורה לאיך שהרגשתי בפנים ובראש לפני 3 שנים (כמעט 3 וחצי)


איזה דברים מפחידים אותך בגלל התרופה? האם עוזר לך לקרוא מידע? על מירו וההשפעות וכו? לי זה מאוד עזר (אני חפרנית אוהבת לקרוא כל מידע אפשרי...זה עוזר לי)

יוסף-k
07/06/14 10:20

אני מפחד שזה יפגע לי ברגשות וישנה אותי ואני מפחד שזה יפגע לי בחשק המיני . שהייתי בבית לוינשטיין בשיקום אז ניסיתי לקחת את המירו הזה וזה עשה לי הרגשה מוזרה משום מה לא רציתי להמשיך לקחת אז הפסקתי , בלילה היו לי פרנויות הזעה ושמעתי קולות ... בגלל שלקחתי את הכדור יום אחד והפסקתי . אז אני אומר שאם אני יקח אותו תקופה של שנה ואני יפסיק מה יקרה אז ? אני רוצה לנסות להבריא בדרך טבעית,לעשות מה שצריך . ואם שום דבר לא עוזר אז אני יקח כדורים אין ברירה, דניאל אני מחכה לתשובה לגבי השאלה ששאלתי

שרון-76
07/06/14 18:23

אני לא ממש יודעת מה היא מירו כתרופה, אני מבינה שהיא מקבוצה שונה מSSRI שאני לוקחת. מבינה את החשש מפגיעה בתחושות ורגשות. אנ למשל פחדתי שזה ייקח ממני את המודעות שלי ויעוור אותי ויהיה לי מסך כזה על הכל. זה לא קרה. ממש מבינה את החשש מפגיעה בחשק המיני, צריך לקרוא על זה. עלי למזלי התרופה לא השפיעה כך, אם כבר משהו מוריד לי את החשק המיני זה הדכאון-שם אין שום חשק והליבידו ישן כמו מת....
הרגשות שלי עצמתיים גם עם התרופה, מה שכן אני מצליחה בעזרת התרופה לראות קצת מרחק ביני לבין לקחת אותם קשה מאוד. אם אתה מבין אותי. התרופה מרחיקה את המחשבות הטורדניות שהיו לי. יש יכולת להתבונן על המחשבות האלה ולא לצלול לעומקן, גם בחשיבה השלילית - מה שבדרך כלל היה גורם לחרדה מיידית וכמובן דכאון כפועל יוצא.
אולי אולי אולי - אם אני מנסה לדייק: האם תוכל לדמיין את עצמך אותו דבר רק עם ווליום נמוך יותר של איך אתה חווה את החיים? כלומר לא החוויה נפגעת אלא העוצמה של הדברים לא כל כך חזקה וצורחת כמו בדרך כלל?
חייבת לומר שניסיון של יום אחד לתרופה זה לא נראה לי מדד מספיק להתרשמות. גם חווית חוויה קשה נשמע, ולא יכולת לראות האם באמת התרופה גם מועילה.
שוב- יש זמן הסתגלות - הוא לא זמן נעים, הרבה דברים קשים דווקא מתגברים ואין הקלה אלא אחרי כמה שבועות עד חודש.
נכון - אם תקח חודש זה אומר שתסכים להתנסות בהשפעה של זה. אני חושבת שאם זה ירע לך - יחליפו לך תרופה או ישנו משהו.
כרגע נכנסתי באינטרנט וקראתי קצת על התרופה, לי זה עוזר לאסוף מידע. אולי גם אפילו הייתי קוראת באתרים בהם אנישם מספרים שהם לוקחים מירו ואיך זה משפיע.
תראה אולי כדאי שנקרא פה לאנשים שלוקחים מירו להגיב? זה יהיה הכי טוב אם תשמע ממישהו שלוקח תרופה כזאת או דומה. או לשאול פה את אנשי המקצוע.

תגיד, הפסיכולוג המליץ ומי ירשום לך? התייעצת עם פסיכיאטר? לפעמים פסיכיאטר ממליץ על תרופה אחרת ממה שהפסיכולוג אומר.
בוא נעשה ניסוי אם תסכים: נכתוב פוסט חדש ששואל: מי לוקח מירו ויכול לספר על התרופה עבורו? מה אתה אומר?

יוסף-k
11/06/14 11:18

נשמע רעיון טוב אבל כמו שאמרת הפסיכולוג המליץ ותכלס הפסיכיאטר הוא זה שקובע , אני צריך להיפגש איתו . תגידי אם התרופות עושים לך כמו שאת אומרת למה את פה ?

שרון-76
11/06/14 16:23

שאלה מצוינת. למה אני פה... כי אני עוד נוטה ליפול לדכאונות חמורים. אם אני לא מקפידה על אורח חיים ומשמעת של כל הזמן לשמור לא ליפול אני נופלת. כלומר: מצד אחד אני יכולה לומר לך ככה זה עם דכאון כמו שאני חיה איתו, בא והולך - לא תמיד שואל אותי. חוצמזה שפעם הייתי גם בחרדה תמידית. עכשיו יצאתי משנה כמעט של דכאון כי לא טיפלתי טוב בעצמי. כשאני לא מטפלת טוב זה גם אומר שאני פה ושם שוכחת לקחת תרופות ואז הכל מתבלגן. אני תמיד צרכה להשאר "ערה" למול מתקפת הדכאון כדי למנוע הגעתה... לא תמיד אני מצליחה. לא יודעת מקווה שאני מסבירה את עצמי טוב. ממש בא לי לומר ככה זה... אבל גם לא. תרופות זה לא הכל - זה לא פתרון קסם שזהו אתה פטור מפעולות נוספות. אני על עצמי הבנתי שתמיד כדאי לי להיות באיזה שהוא טיפול תומך (אם זה אפשרי ויש לי כסף) וגם לקחת את התרופות וגם לנהל אורח חיים "בריא"- לאכול טוב לישון נורמלי להיות עסוקה במשהו שאני אוהבת להיות בחברה וכו. אם אני מזייפת מאוד קל לדברים לחדור אותי ולהפיל אותי. ויכול להיות גם שאם אני מנהלת את כל זה היטב - עדיין דברים שאקח קשה מדי יפילו אותי. אז... זה עונה?...
אז עכשיו תעשה פוסט? מי לוקח מירו ויכול לומר לנו משהו על חיים תחת השפעתו?

אברהם-ביטקין
מנהל קבוצה
עובד סוציאלי קליני (MSW) בתחום בריאות הנפש ופסיכותרפיסט מוסמך בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ממוקדת טראומה.מומחה לטיפול בטראומה, חרדה ו-OCD.מטפל במרכז בריאות הנפש במודיעין עילית וכן בקליניקה פרטית ובאמצעות ׳סקייפ׳.מרצה בתחום בריאות הנפש קהילתית, ייעוץ וליווי המשפחות. 051-5741770
07/07/14 17:09

מילים נכונות, שרון. במיוחד לגבי העיסוק. מסגרת חיים. מחוייבות לקו מסויים.

שרון-76
07/07/14 17:23

ואולי אם יהיה לי כוח אכתוב עוד על טיפולים מסוכנים ומטפלים חסרי אחריות
זה לא קל להכנס לתלם. ובעיקר לכל מי ש"כמוני".. - דעו שלא תמיד להיות בחיים זה ללכת עפ"י התלם - להתחתן ילדים משפחה קריירה ולמות בסוף. אפשר לחיות ולהיות בתוך החיים גם בדרכים אחרות. זה לא עושה אותנו אחרים או משוגעים (אולי להפך לפעמים...)