הי לך! ראשית טוב שיש אבחנה ויודעים מה קורה. לגבי תדירות ההתקפים - כפי שישנם סוגי של אפילפסיה וכפי שבני אדם שונים זה מזה - כך גם תדירות ואופי ההתקפים. כך שאני לא בטוחה (אינני רופאה!) שאפשר להקיש ממקרה פרטי אחד על אחר. אני כן ממליצה 1. לערוך מעקב מסודר משלכם לגבי ההתקפים: מתי מתרחשים (יום, שעה, תאריך, האם היה באותו יום משהו מיוחד - עומס פיזי/נפשי, חשיפה לאור או מכשיר מהבהב וכו) כמה זמן נמשך ההתקף/איך בא לידי ביטוי וכו. 2. תמיד להתייעץ עם הרופא ולעדכן אותו. להתמיד במפגשי הביקורת ואם ניתנו בדיקות ביקורת כמו EEG בחסך שינה וכדומה - להקפיד גם אם תדירות ההתקפים ירדה או אפילו פסקה. העצה האחרונה ניתנה לנו מהרופאה שלנו והיא תמיד להשגיח במים (שחייה/ים/בריכה/אמבטיה) או להיות בקרבת מקום.
מקווה שסייעתי!

שלום אשה של חולה...
התקפים אפליפטיים הם אינדיבדואלים וכל אחד מתאושש בקצב ואופן אחר. מה גם שלאותו אדם יכולים להיות התקפים אליהם יגיב באופן שונה בהתאם לעוצמתם, המצב בו התעוררו, או האיזור המוחי בו פעל ההתקף.

לגבי הדרך בה ניתן לתמוך בבן משפחה עם מחלה כרונית כמו אפילפסיה אי ממליץ להציץ במאמר שכתבנו בנושא:
http://www.camoni.co.il/index.php?idr=400&p=208834

ואני חושב שניתן להגדיר כי הבעיה המרכזית כעת (להבנתי מהכתוב) היא ההיענות של בעלך לטיפול התרופתי. ישנן סיבות רבות לחוסר היענות, החל מהכחשת המחלה, חוסר אמון במערכת הרפואית, חוסר אמונה שהכדורים יעילים, פחד מתופעות הלוואי, פחד מהסטיגמה שבנטילת כדורים. ראשית, יש לוודא שהנוירולוג המטפל (או לפעמים הטיפול עובר לרופא המשפחה) יודע ומזהה את חוסר ההיענות - היום הרופאים הצעירים לומדים ומוכשרים כדי לערוך שיחה טיפולית בנושא עם המטופל ולהוביל אותו לשינוי שיטיב עימו. במידה ואת מצטרפת לפגישות הרפואיות ואת מצליחה לזהות את המכשול/ חסם בפני נטילת התרופות אולי תצליחי בעדינות להעלות את הנושא. כמו לשאול על תופעות הלוואי ומה לעשות כשמופיעות (למי שחושש מתופעות לוואי), איך יודעים שהאבחנה היא ודאית (למי שנוטה להכחיש), מהו מנגנון הפעולה של הכדורים (למי שלא מאמין ביעילותם). לפעמים מידע אמין, שמוגש נכון מפני דמות סמכות רפואית יכולה לעשות את ההבדל ואני מקווה שאכן כך יהיה. בהצלחה...