מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
13/06/16 18:14
3 תגובות

שלום חברים!

הצטרפתי זה עתה והחלטתי לשתף אתכם.



אני בן 24, משוחרר כשנתיים מצה\"ל.

הספקתי לעשות טיול אחרי צבא של חודשיים וחצי.



כל חיי אני לוקה בחוסר מוטיבציה,חוסר בשמחת חיים, היו לי הרבה מצבים שבהם הייתי שמח,אך היום,בגיל שאני בעל בגרות ומודעות גבוהה יותר , שנתיים אחרי שאבי התאבד, חצי שנה אחרי טיול משמעותי בהודו (ללא שימוש בסמים) שם גיליתי את עצמי ,חוויתי את עצמי פעם ראשונה בחיים,הרגשתי אני, גם כשחזרתי ארצה -הרגשתי, חוויתי רגשות, אמרתי לעצמי ש\"זאת המתנה הכי גדולה שקיבלתי\" - לא ידעתי שאפשר להרגיש אחרת וחשבתי שאני פשוט כזה - חסר בטחון וביישן,חסר מוטיבציה ורצון לכל...



לאט לאט תופעות החוסר בטחון - הרגשה רעה/חוסר במוטיבציה - החלו לחזור. קמתי בבוקר יום אחד והרגשתי שוב את ההרגשה הזאת,הדחקתי ואמרתי סתם שטויות - עזר קצת... פחדתי מאוד לחזור להרגשה הזאת שעוטפת אותי ומקשה עלי להיות מחובר לעצמי - לרגשות שלי - לאמת -למה שאני באמת רוצה ויודע.



לשם הבהרה:

אחרי הטיול בהודו, הרגשתי שמח,*הרגשתי אני*,נהניתי לדבר עם אנשים חדשים ולא חוויתי חוסר בטחון. כמובן שחוויתי ביישנות ברמה מסוימת (תמיד הייתי ביישן) אך לא את חוסר הבטחון שאני חווה עכשיו. - הרגשה מוזרה שאני מפריד אותה ממני לחלוטין.



עישנתי גראס כשנתיים רצוף - בתדירות יום יומית. מאמין שיש לזה חלק גדול בעניין - אחרי מחקר מקיף שעשיתי בנושא.

אך ההרגשה הזאת של חוסר חשק,לא מחבור לרגשות שלי - היה תמיד.



התסמינים שאני חווה הם:

-ערפל מוחי

-גישה מוגבלת לזיכרון לטווח קצר וארוך

-חוסר בטחון

-שחור מתחת לעיניים (לא היה כשהייתי מחבור לעצמי והרגשתי טוב

-עייפות

-חוסר בשמחת חיים

-תחושה קלה של הרגשה שאני חי בחלום.

-ניכור מהסביבה (מתעצם בחופשים בחוסר מעש...)

-

יש עוד אבל העיקרון הוסבר פה.



הדבר הזה שאני חווה מקשה עלי לשמור על קשר על חברים - אין לי אנרגיה להכיל אף אחד וכוח אפילו לסמול טוק. בשבועיים האחרונים אני כבר חי עם זה בשלום אך בשלב כלשהו הבדידות תיהיה חזקה ממני.



חי עם אמא בבית, אחי - שאני בקשר טוב מאוד איתו, חי בצפון עם החברה.



עובד עמותה שנותנת שירותיים לאנשים בעלי צרכים מיוחדים. מרגיש יותר טוב בעשייה - כשאני עובד.

אך כשיש חופש ארוך (חגים) אני נשאר בבית והמצב קצת מתדרדר. נפגש עם חברים מידי פעם כי חייב, והולך לאירועים משפחתיים כי צריך.



לא מטופל בכדורים ולא חושב שזה העניין.



כרגע מנסה תרופה הומאופטית שאמורה לעזור לי להתחבר לעצמי - אל ההומאופטית הגעתי בהמלצת ידידה שלה זה עזר מאוד (בעיה אחרת לגמרי) אבל אחרי הסברים שלה נשמע מאוד משכנע. שווה לנסות.



ניסיתי בעזרת ספרים - אני מאוד מתחבר לרוחניות. חשיבה חיובית וגישות שונות.

שום דבר לא עוזר ואם עזר זה היה באופן זמני - ההרגשה הזאת שעוטפת אותי חזקה ממני והערפל בראש נשאר ומקשה עלי לתפקד אינטלקטואלית ומחשבתית. לא מרגיש צלול במחשבה כמוש הרגשתי שחזרתי מהודו.



הייתי בכמה פגישות אצל פסיכולוגית קלינית - למדתי על עצמי כמה דברים חדשים , לא היה לי כבר מה לספר לה ולא התחברתי לחלוטין -בדיעבד- ולכן הפסקתי. עכשיו אני כל יום קם וחי את חיי בצורה אוטומטית , חיי סביב העבודה/חד\"כ/בית.



מישהו חווה משהו דומה? יודע על מה אני מדבר?






תגובות

מתןלוי
25/10/14 21:29

ממש מבין על מה אתה מדבר. אצלי זה לא קרה אחרי טיול בהודו אלא אחרי שהות ארוכה מחוץ לבית. זה ממש טוב שהתחברת לעצמך ואתה יכול להמשיך להיות שם. זה כבר קרה, היית שם אז מגיע לך להיות עם מה שאתה. אל תוותר! אני עברתי תהליך ארוך עד שהגעתי למה שאני היום. גם אני סבלתי מחוסר ביטחון ואפילו חמור מזה הייתי אדם שקוף לחלוטין. ברוך ה' אחרי טיפול בנפש בשיטת TAT יצאתי מזה לגמרי והתחברתי לעצמי ופשוט לא פחדתי להיות אני.
תמצא את הדרך להיות אני באיזו שיטה שהיא
אל תסתפק רק בלכבות שריפות רק בלהיפטר מהרגשה רעה. מגיע לך יותר.
ושיהיה בהצלחה
מתן

אפרת_זיו
26/10/14 11:23

אתה מתאר התנהלות NUMB דווקא לא הייתי שוללת טיפול תרופתי ככ מהר. הייתי מנסה גם שינויים: פעילות גופנית מסוג שממריץ, תחביב להתאהב בו (נגינה, יצירה). אתה כותב שכשאתה עובד אתה במצב טוב יותר ולכן המסקנה שלי היא שכדאי להיות מופעל ומועסק :)

צביהמרום
13/06/16 18:14

שלום! מעוניינת לדבר איתך. 0526704346 צביה