רגע של פתיחות-

הצטרפתי לקבוצה הזאת לפני חצי שנה פחות או יותר, והתבקשתי לנהל או להוביל אותה.

מעולם לא הייתי חלק מפורום שכזה, ובוודאי שלא ניהלתי אחד כזה. אבל אני מאוד מאמינה שיש צורך גדול ליצור מקום פתוח ומקבל לשיח על כאבים באיזור רצפת האגן והנרתיק.

אני יודעת שיש צורך במקום שמרכז ידע פיזיולוגי, ושיהיו בו נשות מקצוע שיוכלו לתת מענה לבעיות שמועלות פה ע\"י חברות הקבוצה.

ואני חושבת שיש צורך גדול בשיתוף רגשי ועזרה הדדית.

זה לא נושא לשיחה נפוץ, וקשה למצוא מקום לפורקן ופתיחות כחלק מההתמודדות עם הכאב הזה.



אז עכשיו אני פה, ואני שואלת באמת- איך אפשר ליצור פה מקום כזה? של אינטימיות ופתיחות? איך אפשר ליצור מקום שבו נוכל לחשוף את הפחדים והרגעים הכי כואבים שלנו ועדיין להרגיש מוגנות? אהובות?



אני שואלת כי אני מודה בכנות, אני לא יודעת..



לפני חמישה חודשים הרגשתי שאני רוצה לכתוב משהו אינטימי בקבוצה הזו, משהו שקשור לדרך שבה אני מתמודדת עם הוסטבוליטיס שלי. ישבתי וכתבתי, ושלחתי. אחרי כמה שעות התחלתי להתחרט.. הרגשתי שזה היה חשוף מדי, פרטי מדי, מביך מדי..



בשתיים בלילה קמתי מהשינה בהרגשה מוזרה, הדלקתי את המחשב ומחקתי מיד את מה שכתבתי. נשמתי לרווחה. באותו לילה ילדתי את ביתי הקטנה.. :-)



ומאז- אני בהתלבטויות. איך להחיות את הפורום הזה? איך ליצור פה תחושה של פתיחות, חברות וביטחון? לכתוב משהו על עצמי? להזמין נשים אחרות לשתף?



אני לא יודעת מה יזמין ולא יאיים. ואנחנו מעט נשים פה כרגע, אז אני מרשה לעצמי לכתוב בפשטות ולשאול אתכן מה הייתן רוצות שיקרה פה?



אם יש למישהי רעיון, רצון להזדהות, או סתם לצייץ ולהגיד שהיא כאן וקוראת אני אשמח.. אולי נוכל לעזור אחת לשנייה..