עוד שאלה! עברתי תאונה עם אופנוע ואני לא מפחד ממה שהיה וגם לא ממה שיהיה .. איפלו נסעתי על אופנוע בשביל לבדוק ולא היה לי פחד ולא חרדה ולא כלום . אז איך הפוסט טראומה לא נעלמה? עדיין סובל מחרדה התקפי זעם דיכאון כל החבילה ..

אני ממש לא איש "מקצוע" אבל הדכאון מאוד ברור עם טראומה. הטראומה לא משתחררת, כלואה בנפש, עושה בעצם מצב מתמיד של שטפון דם. ואז זה מביא לייאוש כאב,דכאון. מצב מתסכלשנדמה כאילו החיים נחיים בצל הטרואמה. יש לי מין הרגשה שטראומה לא מפורקת - אם בכלל ניתן לפקרה עולה במחיר של כאב רב. והוא הדכאון. איזו עצבות עמוקה תמידית באופן שנסבלת או בלתי נסבלת. יכולה ג לפגוע בתפקוד כי לפעמים שמאוד כואב אי אפשר לעשות כלום, להבדיל כמובן, אבל כמובן אבל כמו שפעת קשה. מביאה את האדם להיות במיטה ללא יכולת לעשות דבר
אני מוכנה להרחיב מנסיוני האישי אבל כרגע מרגישה שאין לי כוחות לכתוב הרבה

לא יודעת בקשר למי שחומק מהדכאון. בטח יש שכבה עוטפת או לא לאדם - כמובן שהכל אני מדברת במטאפורות. אני למשל בת למשפחה בת 5 ילדים. כולם ניזוקו. לי ולאחי הקטן הטרואמה צרבה בבשר בעומק. שלשות האחרים ניצלו. הם בכלל לא פוסטראומטיים או דכאוניים. כן לכולם יש חרדות והדחקות רבות אבל אלנו זה התפרץ כדכאון או חרדה שלפעמים פוגעים לנו בחיים

נכון אמרה שרון. אדם היה חי רגיל, הכל היה בסדר, מקסימום עליות-ירידות כמו אצל כולם. ופתאום "בום", המציאות מתהפכת, הביטחון שהיהקודם נעלם. עולות המחשבות "החיים לא יהיו יותר כמו פעם. למה להתאמץ בכלל, אם תוך רגע אפשר לאבד הכל?" והרי לך המתכון לדיכאון.
דיכאון - זה מצב סטטי המתבסס על התחושה ש"שום דבר מסביבי לא קורה". או "גם אם אנסה להזיז, לא יעזור" כי אין קרקע יציבה ולא שווה לבנות עיר על גבי ביצות.

חשוב לדייק הדכאון אינו מצב סטטי, אולי נחווה כך אך בשום אופן אינו מצב סטטי. התחושה הא שכביכול יש סטטיות בקשר למצב והחיים סביב. דרך אגב עם הדכאון אפשר לחיות גם אם קשה מאוד, וכדאי מאוד שנתחיל להפנים את זה. גם עם הטראומה או בצילה אפשר לחיות וקשה אמנם אבל אפשר. ג עם החרדה. הבעיה היא שרוב אנשי המקצוע לא יאמרו זאת. הם ידאגו לסמם אותנו כדי שנחיה בצל התרופה ולא בצל חיינו, גם אם מרובים במצוקה וקושי. ויתנו לנו הרגשה שזה משהו שאולי יכול לחוף. אני כרגע לא בדכאון אבל הדכאון תמיד איתי. את רגש החרדה ארגיש כל הזמן כרטט. אני לדץ לחיות עם זה גם אם זה לא הכי נעים.
אני אישית הפסקתי לקחת תרופות לוסטל 175 מ"ג לפני 27 יום ואני הרבה יותר חיה ובריאה על אף שיותר כואב לי. אבל זה הבדל עצום כי אני עכשיו לראשונה מזה 3 שנים חיה באמת ללא האמצעי - הכדור, שרק הגעיל לי את הגוף מכימיקל. אנלא אומרת - יכול להיות שתרופה עוזרת לעיתים - אך לא באופ קבוע - באופן קבוע יש לקבל ולתת כלים לחיים בעולם לצד מכאובים ומצוקות. התרופות יעילות באופםן ממוקד אך אינן תחליף לחיים בשום אופן. קצת חרגתי מהנושא אבל זה מה יש...
ורק דבר אחרון בחזרה לנושא - לא יעזור כלום - יש אנשים רגישים יותר ורגישים פחות בעולם - מסיבות שונות ומגוונות. הרגיש יותר תמיד ובהכרח ירגיש הכל בעוצמות גבוהות והפחות רגיש יחשוב שהרגיש הוא המוזר. טעות גדולה מאוד. משם הרבה בלגן מתחיל בעולם ה"טיפול הנפשי"
בריאות לכל