סליחה על העיכוב בתגובה. אני עובדת , לומדת, פעילה, בזוגיות, הכל לכאורה נפלא ונהדר. ובמקרה גם הימים האחרונים עוברים כאילו אני נורמלית לגמרי. אבל- והאבל הוא גדןל- כל חיי רציתי לקפוץ מהגג . למעשה שלושים שנה רציתי לרוב למות. ממש תיכננתי את זה וראיתי את הלוויה שלי. זה הסיפור בקצרה.. כיום מאובחנת עם היפו-מאניה דיפרסיה ,על כדורים ולפני כניסה לקבוצת טיפול. אלו הם חיי. ספר על שלך

אני סובל מדיכאון כבר לפחות 15 שנה, ואולי כל החיים. לקחתי מגוון סוגי כדורים והייתי אצל הרבה פסיכולוגים. טרם מצאתי מישהו שהצליח לעזור לי. אני בעיקר מרגיש רע , פשוט רע כל הזמן , ונמאס לי לסבול. בנוסף אני חושב שבזבזתי את החיים שלי ושאני לא מנצל את היכולות שלי נקודה אני עובד בעבודה שאני לא אוהב ולא מצליח בה כל כך. אני חושב כל יום על למות ושזה כרגע נראה לי הדבר היחיד שיכול להפסיק את הסבל שלי. נפגשתי עכשיו עם פסיכולוגית חדשה היא רוצה אשר פסיכיאטר מומחה שיעשה להבחין אותי בצורה מדויקת אבל אין לי שום סיבה לחשוב שהטיפול עכשיו יהיה שונה מהטיפולים שקדמו לו.
דרך אגב הפסיכיאטר המומחה היה מאוד לא נחמד בטלפון. האם אתם חושבים שזו דרישת קדם כדי להיות פסיכיאטר?
בנוסף לדיכאון גם קשה לי חברתית. אני לא יודע איך ליצור חברים או חברות.
אני נשוי אבל לא באושר, ויש לי שני ילדים, שמאד מעיקים עלי ומקשים עלי את החיים.

גם אם הפסיכיאטר לא נחמד (והמעט שפגשתי בעקבות עבודה בתחום היו איומים ונוראים ביחס) זה טוב שיאבחן, לפעמים לדעת לקרוא לדברים בשמם זה חלק מהפיתרון, הלוואי שיילך וישתפר לך בתחושות ובמעשים.
אני חושבת שצריך כוחות עצומים כדי להחזיק זוגיות (יצא לי לציין פה את זה...) וכל שכן ילדים, אבל בבקשה תנסה שהילדים שלך לא ייפגעו מהרגשותיך. יש לך אחריות לעשות להם חיים טובים, שמחים- גם אם לך אין.. לי בעיקר כואב שהמעגלים סביבנו נפגעים הרבה פעמים בגלל הכאב וההסתגרות שלנו אז זה מציק לי, סליחה על ההתערבות אני לא יודעת כלום עליך ועל משפחתך, רק להזכיר שכל ילד (וכל אישה..) צריך את התמיכה והאהבה כדי לגדול ולהביא גם את הנחת חזרה..
בהרבה אהבה