אהלן,

הדבר האבסורדי ביותר בדיכאון אבל ההכרחי ביותר הוא אבחון הסיבות שהביאו לו. אדם שנמצא בדיכאון מרגיש אבוד, לא ממוקד, תועה בחלל גדול ובעיקר נסיבתי ותוצאתי לכל דבר שקורה לו.

יכולת התכנון של דברים נלקחת ממנו וזו למעשה ההתגרות הגדולה ביותר בתשוקה ליצור ולחוות שהיא חוויית החיים.

מנסיוני, למרות שזה נראה מוזר ותלוש אי אפשר לראות שנמצאים בדיכאון, חייב להיות אבחון מניין הוא מגיע, מה הגורמים לו.



אצלי זו הייתה ההתמודדות עם הנטייה המינית, ארוכת שנים וצער וכאב, עם חוויה מאד קשה של \"גזר דין, איום ונורא של אכזבת ההורים וכיוב\'.

במקביל, הייתי קצין ביחידות מבצעיות עם שירות מאד מאד תובעני שלא נתן מרווח נשימה ואני בעל אישיות פרפקציוניסטית (כל משימה חייבת להיות 100) שזה עוד דבר שהכביד משמעותית. יחד עם כל הגורמים חוויתי חוויה איומה של דיכאון חריף ומתמשך (להוסיף למדורה מפקד קשוח מאד שלא הסתדרתי איתו). בקיצור, תבערה בנפש.



התגברתי באמצעות טיפול פסיכולוגי והחזקה חזק חזק עד לסיום השירות וכיום אני סטודנט. גם השבועות הראשונים לוו בדיכאון שכן חשבתי שגם בלימודים לא אצליח, כמובן בהרגשה כי בחוץ הכל נפלא ויפה....



לחיות עם הסתרה מתמדת זה סוד שמרעיל את מערכות היחסים ויוצר כל הזמן צורך להתחבא. אני נראה טוב, חריף ויש לי מה להציע אבל עם זה חוו המון כשלונות רגשיים עקב הנטייה המינית שקשה לי לעכל אחרי כל גיל ההתבגרות שכבר הסתיים.