שלום לסיון היקרה ולשאר המשתתפים. כמי שהיתה בדיכאון ויצאה ממנו, אני באה מהמקום של רצון לסייע. חוויתי דיכאון בתקופה צעירה יותר של חיי. בגיל ההתבגרות לא הבנתי בשביל מה צריך את הסבל הזה, לקום כל בוקר ולהתמודד עם החיים. תחושות דכדוך, מועקה כבדה וחוסר תוחלת ליוו אותי לכל מקום. כשהתחלתי לדבר בבית על מוות כאופציה אפשרית, נשלחתי בדחילו ורחימו לפסיכולוגית שהיתה תומכת ונעימה, אבל לא פתרה לי את הבעיה. מה שכן פתר לי את הבעיה זה שינוי מאד רדיקלי שחוויתי במודעות שלי. שאלתי את עצמי \'בשביל מה כל זה\'? חסרה לי משמעות. מרגע שמצאתי את המשמעות, הדיכאון והמחשבות האובדניות התרחקו ממני ולא חזרו יותר. אני רוצה להמליץ על הספר של ביירון קייטי \'לאהוב את מה שיש\', כי גם ביירון חוותה דיכאון עמוק, שהתנדף כשהמשמעות האירה לה את הדרך, והיום היא מורה לאחרים דרך שיש בה הרבה ריפוי עצמי. גם אני, עם סיפור חיים אישי קשה ורקע דיכאוני, פניתי לתחום הטיפול והיום אני מסייעת לאחרים.
אם זה מתאים, אני מאתגרת את הפורום הזה להרהור ותגובה: מה יש בחיים ששווה לחיות בשבילו? מהי הלמידה שאפשר להפיק גם מהתנסות קשה או משבר? כמה אני פתוח/ה לאהוב ולקבל אהבה? מה יש לאהוב בי (כל אחד שיחפש את נקודות האור בתוך בעצמו). איזה חיים הייתי רוצה שיהיו לי? מה אני מוכן/ה לעשות בשביל זה?
מאחלת לכולם לגלות את העצמי האמיתי שלכם- זה שמעבר למסך הקודר של הדיכאון. עמוק בכל אחד מכם יש נשמה טובה וטהורה עם איכויות , שמחכה שתכירו בקיומה. באהבה, דבורי
יוצרת יש מאיין
תודה לך דבורי היקרה על השאלות שהעלאת והשיתוף בחוויותיך. ברוכה הבאה לקבוצה :)