מה הטעם בכל מה שבדרך? זה סתם דרך להעביר את הזמן. מי שמכיר את הסיפור על האל היווני שקיבל עונש עד סוף ימי חייו לגלגל אבן במעלה גבעה רק כדי לראות את האבן מתגלגלת בחזרה. זה בדיוק מה שאנחנו עושים

סיזיפוס? כמובן שבראייה פסימית ניתן לראות קווי דמיון. אך בעוד סיזיפוס נענש ע"י אלים האדם יכול ליהנות בדרך. סיזיפוס עשה אותו דבר שוב ושוב. פעילות רוטינית פיסית קשה ללא תמורה, ללא גוונים ללא עליות ומורדות של מעשים או רגשות. לכן לדעתי לא ניתן להקביל.

נגיד שכן, איך אני ידע מהי מטרה אמיתית ולא מטרת סרק? האם יש בכלל מטרות אמיתיות? יש לי סלידה מקונבנציות, לא מאמין בדת לא מאמין במוסדות לרבות מוסדות הנישואין. איך בן אדם כמוני יכול להשתלב בקהילה שמקדשת את כל אלו?

דווקא היום יש הרבה יותר מקום ופתיחות לצורות חיים שונות ומשונות אלא אם אתהה בוחר להשתקע במקום בעל צביוןמסוים, למשל מאד דתי. מטרת סרק? לא יודעת מה הכוונה.

מטרת סרק הכוונה היא למטרה שנועדה להעביר את הזמן, אין לה תשובה או משמעות. מטרה אמיתית תיהיה מטרה שהקדשתה תיהיה בעלת חשיבות הגיונית, כלומר התוצאה תצדיק את הסיבה. סיבה- הפעולות שאני עושה. תוצאה- משמעות. אני יודע שאני מתסבך ואני גם אבסטרקטי אבל אני חושב שדרך החשיבה שלי היא התעסקות אמיתית במהות החיים, ולי נראה שכל ההתעסקות היומיומית היא מכניקה של המציאות שהיא חסר ערך. אני רואה באנשים כרובוטים ביולוגיים מפני שהם לא מסוגלים לחשוב על דברים שהמח שלהם לא מתוכנת לחשוב עליהם.

השאלות שאתה שואל הן שאלות פילוסופיות לגיטימיות לחלוטין. אני חושב על אותם הדברים בדיוק. למעשה אתה צודק ואין למעשה תשובה אובייקטיבית לשאלות האלו.
ההבדל בין מי שבדיכאון ומי שלא בדיכאון הוא שמי שלא בדיכאון או שבכלל לא חושב על הדברים האלו או שהוא יכול לחשוב עליהם בצורה פילוסופית קרה ואז לחזור לחייו הרגילים. מי שבדיכאון לעומת זאת, נתקע בשאלות האלו והן מעציבות אותו יותר.
אם אתה מתכוון להמשיך להשאר בחיים אז אני מניח שאתה רוצה פחות לסבול ופחות להתעסק בדברים האלו, לכן אני ממליץ א. ללכת לטיפול שיעזור לך להרגיש יותר טוב. וב. לעשות דברים. לצאת מהבית ולעשות דברים. כי לחשוב על הדברים האלו לא עושה לך טוב. (אלא אם כן אתה פילוסוף וכותב ספרים על השאלות האלו).

אתה לא מעיק אלא מרתק ואני לא מתייאשת (אבל עוד מעט מביאה ילד מהגן). אני מבינה לגמרי את מה שאתה כותב עליו. ובדיוק בגלל זה הומצאו וממוצאים כל הזמן דברים מסיחי דעת ומשרי אופוריה. שלא נעצור ונחשוב (בין היתר, ברור שקיים מוטיב כלכלי וכו). יחד עם זאת אני יכולה למצוא אנשים סביבי עם מטרות בחיים גדולות כקטנות, נקודתיות וקרובות לעומת רחוקות ברות מימוש וכאלה שלא. ובלבד שיהיו. שיהיה עניין. מותר לשאול בן כמה אתה ניב?

מסכימה עם רעואל שחפירות לא מובילות אותנו אלא ליותר דכדכת ושעשייה מבורכת אבל כשאתה בדיכאון עשייה הרבה פעמים היא ממך והלאה..

תודה על התגובה. א. אני לא מאמין בטיפול תרופתי כי זה כמו פלסטר, זה לא משכיח ממך את השאלות זה פשוט גורם לך להרגיש טוב למרות השאלות. לגבי לעשות דברים אחרים, אני עושה ואני משתדל לא להיות תקוע בבית אבל רגעי הבדידות מעטים ככל שיהיו תמיד מעלים לי את אותן השאלות ואני נמצא במעגל של בוא נעשה משהו שישכיח את המחשבות אבל אז אתה חושב מה הפואנטה בלהתעלם מהבעיה. אני בשלבים הראשונים של הדכאון, אני רק מפחד שזה לא יתעצם ואני לא יצליח לשלוט בזה יותר

היי ניב. תיכף זזה לישון כי יום ארוך מחר אבל היה לי חשוב להתייחס לדברייך. החיים קשים, הדיכאון מקשה עלייהם אבל עצם זה שאתה כאן בקבוצה נותן שביב של תקווה. מאחלת לך לילה נעים וחמים ושמחר יהיה יום טוב (קצת יותר מהיום)

נשאלת גם השאלה-אם טיפול פשוט גורם לך להרגיש טוב למרות השאלות (ציטוט שלך) מה בעצם רע בזה ככ? אולי זה דווקא פתרון, קצת למנן, למסך, לאפשר יותר ליהנות ולהרים ראש?

אני לא אמרתי את זה מתוך ניסיון, אלא מתוך ידע. וזה רע בגלל שאני מעדיף להתמודד מאשר להציף את המח שלי בסרטונין שיעשה אותי סוג של רובוט. בכל אופן השיחה כאן עזרה לי ואני מרגיש קצת יותר כי התחלתי אולי להבין משהו. אני עדיין מעבד את זה כדי שהתאוריה שלי תיצור שורשים (או שלא). תודה על השיחה והאכפתיות!

סקרנית לגבי התובנות שלך.
מסכימה חלקית לגבי רובוט הסרטונין אבל עדיין חושבת שזה עדיף לאנשים מסוימים ומעמיד על הרגליים רבים וטובים.

התובנות שלי הן כאלה: אני חיפשתי את המקרו כשהתייחסתי אל המציאות שלנו כמיקרו. כדי להבין מהו המקרו הזה ניסיתי קודם לחשוב על המציאות שלנו כמקרו ועל מצב מסוים בחיים שלנו כמיקרו. הבנתי שאולי הדוגמא הטובה ביותר היא חופשה, מפני שלחופשה אין באמת מטרה מסוימת. אם היינו מתייחסים אל החופשה בתור המקרו לרגע היינו יכולים להגיע למעגל של אי עשיה שמעסיקה את האי עשיה. (מקווה שאת מבינה אותי) מכאן הגעתי למסקנה שאנחנו במציאות שכל מטרתה היא "חופשה" כלומר, אי עשיה של המקרו (אותו מקרו שאני מחפש לו תשובה). עקרון החופשה מתיישב לי עם ההגיון מפני שאני יוצא מנקודת הנחה שהחיים הם גוף ביולוגי שמכיל אנרגיה(מה שאנשים קוראים לו נשמה), ושאנרגיה לא ניתן ליצור או להרוס, אנרגיה היא תמידית שכן היא תמיד נעה. כשאנו מתים האנרגיה הולכת למקום אחר שזה בעצם המקרו שעדיין אין לי תשובה מה אותו מקרו, אבל זה מספיק מידע כדי לא להיות בדכאון.
אם יש שאלה אשמח לענות

אתה צודק במיליון אחוז. גם אני הגעתי למסקנות האלה לפני שנים. הכל חסר משמעות. לימדו אותנו כל הזמן שאנחנו נעלים ושיש לנו מטרה נסתרת וסוד כמוס לחיים. האמת היא שאנחנו פשוט DNA שנמצא בתוך חומר מתכלה ואנחנו מתרבים כדי "לא למות". ה- DNA שלנו משכפל את עצמו שוב ושוב כדי לא להעלם מן העולם. סוד החיים הוא החיים עצמם. אין סוד ואין מטרה. המטרה היחידה שלנו היא לחיות ולכן אנחנו מתרבים. הכל רנדומלי ואין באמת מישהו שמסדר הכל יפה יפה. אין צדק בטבע ואנחנו לא נעלים מהטבע. דברים טובים קורים גם לאנשים רעים ודברים רעים מאוד קורים גם לאנשים טובים מאוד. אתה יכול להנות בינתיים מכל מני דברים קטנים ולמצוא משמעות באהבה, בנתינה בדברים שמשמחים אותך וגורמים לך הנאה. אבל אתה צודק. הכל חסר משמעות.

היי,
הכל בסדר, חזרתי לרוטינה רגילה, התחלתי עבודה חדשה לא מזמן. זה עניין של השתדלות לא ליפול למקומות האלה, אני עדיין חושב את אותם הדברים אבל משתדל לא לתת לזה לעבור בראש שלי יותר משניה כדי לא להתקע על זה. חוץ מזה הכל בסדר.

הי שמחה לקרוא אותך. אני משערת שזו הדרך באמת, לא לתת למחשבות לשקוע ולא לעבור דרכנו יותר מידי כדי לא למשוך למטה. והמון עשייה.

האמת היא שבהתחלה הרגשתי קצת כמו במטריקס. אני אצא מנקודת הנחה שראית את הסרט. כאילו לקחתי את הגלולה הכחולה ופתאום ראיתי את העולם כמו שהוא באמת ולא כמו שתכנתו אותנו לראות אותו. זה מפחיד. אין על מה להיתלות ואין לאן לברוח. אני די משלימה עם זה. אני חיה בשביל לחיות, בשביל הנאות קטנות. לפעמים זה מדכא כי קשה לחיות בלי משמעות. זה גורם לך להרגיש קטן וחסר משמעות ודי בודד כי אין מישהו שמסתכל עליך ושומר עליך ואולי מכוון דברים לטובתך. אני מסתכלת על היצורים האחרים בטבע ואין להם את הדאגות האלה ולא את המחשבות האלה. הם לא צריכים משמעות, הם חיים. נושמים, ישנים, מתעוררים, אוכלים, קיימים. ככה גם אנחנו צריכים להיות. להנות משטויות, להקיף את עצמינו באהבה אם אפשר. לנסות לא לקחת דברים ללב יותר מדי, לא להילחץ מהמרוץ המטורף הזה שכולם נמצאים בו ולא לשקוע במחשבות. ואחרי שאמרתי את כל זה, אני בקבוצה הזאת אז... כנראה שלא כל כך הצלחתי. ;)

עדיף לחיות עם תאוריות כי המציאות פשוט חרא כולם מאמינים באלוהים ובישו יותר קל להם אני אוהב להאמין שהחיים האלה רק זמניים ואני עובר איזשהו מבחן על ידי חייזרים זה סתם נותן לי מוטובציה

הילה, יכול להיות שאת צודקת אבל אני באופן אישי לא מוכן לוותר על התובנות שלי. במידה מסוימת החיים הפשוטים והחסרי משמעות הם יותר טובים כשאנחנו יודעים מה שאנחנו יודעים כי זה עוזר לנו לקחת דברים בהרבה יותר קלות, כשאנשים לוקחים דברים בקלות הם גם אנשים יותר אדיבים וקל לחיות לידם.
הידע שלנו זה הכח הכי חזק שלנו, ולהתעלם ממנו זה פשוט להיות כמו הבן אדם הטיפש שלידך שחושב שהוא הגיע לעולם כדי להיות עשיר, או תלמיד מצטיין. פשוט מהידע שיש לך תקחי את הזוית החיובית. זה הכל עניין של גישה.

אתה צודק שאין משמעות לחיים. המטרה היא לשרוד עד המוות, שיגאל אותנו מהייסורים. זה אתגר לא פשוט אשר נותן קצת "טעם" ו"משמעות". אם אתה מצליח לא להביא ילדים בדרך אז כל הכבוד לך!