הדס, לגבי לרצות את ההורים אני חושב שאת צריכה לוותר על זה, את לא חיה בשבילם אלא בשביל עצמך. בעיות התארגנות זה לאו דווקא מעיד על בעיה, בד"כ כלל אנשים כאלה מבורכים ביצירתיות ובחשיבה מחוץ לקופסא. לגבי קשרים חברתיים, זה עניין של בטחון עצמי, פשוט לצאת ולדבר עם אנשים, וזה יכול לפעמים לקחת זמן, גם בחברות שהיא לא זוגיות צריך חיבור בסיסי, וזה שאין זה לא מעיד עליך כלום, פשוט תעברי לבן אדם הבא.

הדס. אני רואה שיש לך כמה בעיות. לפי מה שאני קורא את יכולה מאד להיעזר בטיפול פסיכולוגי *קצר טווח*. אני הייתי ממליץ לך למצוא מטפלת שפועל בשיטה קצרת טווח (CBT היא הנפוצה) ולעבוד על הבעיות. חבל לדחות את זה. את יכולה לשפר את המצב עם קצת עזרה.
דרך הביטוח המושלם בקופת החולים את יכולה לקבל טיפולים פסיכולוגיים בעלות נמוכה.

הי הדס, אני מניחה שכל מי שמייעץ, מייעץ מהניסיון שלו עצמו. אז לגבי - הדבר היחיד שבאמת עזר עם הדיכאון היה תרופות. זה התחיל בזה שפניתי לרופאת משפחה . התרופה שהיא נתנה לי לא עזרה לכן פניתי לפסיכיאטר. גם לו לקח קצת זמן למצוא את התרופה והמינון הנכונים אבל זה מה שהציל אותי ועדיין עושה את העבודה. מצב רוח רע, חוסר מוטיבציה, בדידות, חוסר ריכוז, תחושת חוסר ערך, עיפות - הם כולם סימפטומים של דיכאון -תוצאה של פעילות לא תקינה של המוח. למזלנו, באמצעים די פשוטים (תרופות) אפשר להחזיר את המוח לתיפקוד תקין.

לפני שמישהו פה לוקח תרופות או ממליץ עליהם, בבקשה תבינו את ההשלכות של מה שאתם אומרים. בתור התחלה (אני מקווה שאתם מבינים אנגלית) תצפו בסרטון הזה, שווה כל רגע. https://www.youtube.com/watch?v=esPRsT-lmw8