מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
מינרבה1

מינרבה1

מנהל קבוצה
06/02/15 8:52
0 תגובות

בין בישול לקלקול





אחד הנושאים הנפיצים ומעוררי המחלוקת בקרב שוחרי הבריאות הוא בישול האוכל ואף חימומו. לא מה אוכלים אלא איך אוכלים. מגמת הרו־פוד, בעברית – טבעונאות, כולל ידוענים רבים שאימצו אותה, עושה יחסי ציבור מצוינים לשיטה שדוגלת באכילה של מזונות חיים ולא מבושלים. הרעיון המרכזי הוא שבישול מחסל את האנזימים שבאוכל ולכן מומלץ לחמם את המזון, אם בכלל, עד טמפרטורה שלא עולה מעבר ל-42 או 48 מעלות. משמעות הבישול לפי שיטה זו היא לעתים קרובות - קלקול. לכן אוכלים את המזונות כפי שהם או משתמשים בטכניקות חליפיות ובהן מייבשי מזון מיוחדים או מערבלים רבי עוצמה. בישול, אפייה או טיגון כלשהו הם בבחינת הס מלהזכיר מפני שהם, לפי תפישת הרו־פוד, נוטלים מהמזון את ערכו התזונתי, משאירים אותו נטול חיות בכלל ואף מזיק, כזה שהגוף מתקשה בעיכולו בעיקר בגלל המחסור באנזימים.



בספרה "התחדשות", בריאות על פי יסודות תורתה של ד"ר אן ויגמור, מפרטת ד"ר פנינה בר־סלע את כל הסיבות בגללן אסור לבשל, לצלות או לטגן מזון בטמפרטורות גבוהות: הרס אנזימים, פגיעה באיכות החלבון, הרס ויטמינים, שיבוש מינרלים וחמצן, יצירת רדיקלים חופשיים ולחץ על המערכת החיסונית.



נשמע די משכנע אלא שכמה פעמים בעת כתיבת המדור הזה, שבקרוב מציין עשר שנות קיום, קיבלתי תלונות מקוראים שאימצו את עקרונות הרו־פוד שהוצגו כאן וחשו שמצבם הבריאותי מידרדר. רוב התלונות עסקו בשלשולים ובכיבי קיבה. נכון שהתלונות האלה הן טיפה בים של קוראים שדווקא נהנו מאימוץ הרו־פוד וחשו שיפור בבריאותם ועדיין הן טרדו את מנוחתי. בהדרגה שמתי לב ששיפור ניכר חל בבריאותם של מי מהמתלוננים שאימצו תפריט שרובו שונה בתכלית, מי באמצעות פגישות עם מטפלים ומומחים ואחרים בעקבות קריאה ולימוד עצמי, ועברו למזונות מבושלים מאוד ולעתים קרובות חמים.





איור: עמוס בידרמן

עוד כתבות בנושא

לאכול או לא לאכול: עד 40 מעלות 12.07.2012

מרקים קרים לימים מהבילים 13.06.2013 כתבה זאת זמינה למנויים בלבד

השיטה המתאימה בתזונה: שיחה עם ד"ר מירה ניאזוב 01.01.2015 כתבה זאת זמינה למנויים בלבד

שרה חמו, למשל, מרפאה בשיטה קינגסטון מתנגדת מכל וכל למגמת הרו־פוד: "הסיבה העיקרית היא שיש ירקות חשובים מאוד לבריאות שללא בישול הם קשים מאוד לעיכול - הכרוביים למשל - ואנשי הרו־פוד, באופן טבעי, ממעיטים בהם ואף מוותרים עליהם. נכון שהבישול הורס ויטמינים, אבל הוא אינו פוגם במינרלים ובפיטוכימיקלים. הרס הוויטמינים שולי וזניח לעומת קשיי העיכול. שלא לדבר על כך שלקראת הערב חייבים להקל ככל האפשר על העיכול ולכן מומלץ לבשל".



ההתנגדות של חמו ושיטת קינגסטון שהיא מייצגת למזון לא מחומם היא מתונה יחסית לעמדות שבאות לידי ביטוי בשיטות אחרות. ד"ר מירה ניאזוב, שמרפאה באמצעות שיטה שמבוססת גם על המקרוביוטיקה וגם על הרפואה הסינית, הרבה יותר נחרצת בנוגע לרו־פוד: "האופנה הזאת, כולל מיצי עלים ושייקים ירוקים, טובה לאנשים שאוכלים רע מאוד. למשל, כאלה שזוללים כל החיים במסעדות. בשבילם לעבור לרו־פוד זה שיפור מפני שזה מאוד מנקה. אבל יש אנשים רבים שצורת האכילה הזאת מחלישה אותם ואני מקבלת אותם כשהם כבר שברי כלי. לטווח הארוך זאת לא תזונה שמתאימה לאף בן אדם. ודאי לא בחורף".



אנשי הרו־פוד, בהם מרפאים בעלי שם עולמי, בטוחים, אפילו נשבעים, הם מגובים בהמוני מטופלים שהבריאו, שאכילת תפריט שלפחות 80% ממנו מבוססים על מזון צמחי נא נהדר לרוב האנשים וגורם להם להרגיש צעירים יותר ובריאים יותר. גישות אחרות שוללות את הרעיון הזה מכל וכל. סיגל תבור, מבשלת מקרוביוטית, מכינה ארוחות למטופלים שבאים אליה מצוידים בהוראות מפורטת של מטפלים בעלי שם. אחת האבקות שהיא מכינה מיוצרת בתהליך ארוך שמתחיל בהשריית שעועית שחורה, נמשך בבישול ארוך ומסתיים באפייה עד שהשעועית יבשה לגמרי ואו אז נטחנת עד דק. מתקבלת אבקה, זו כמובן דוגמה אחת מרבות, שנחשבת לפי השקפתם של מי שממליצים עליה למיצוי של תכונותיה הטובות של השעועית השחורה ומוסיפים אותה לתבשילים רבים.



שני המחנות, כצפוי, מצוידים בשפע של טיעונים שמוכיחים, איך לא, שדווקא הם צודקים. המחנה שמצדד בבישול ובתפריט חם מרבה להזכיר את התיאוריה שלפיה מאז שהמין האנושי החל לבשל, קטנו הלסתות שלנו ועקב כך גדל המוח שלנו וזה מה שהביאנו עד הלום. עוד טיעון רווח בקרב המחנה הזה המתנגד לרו־פוד הוא שהאנזימים, שאנשי הרו־פוד כל כך מנופפים בחשיבותם, ממילא משתנים ומשתבשים בתהליך העיכול. בהקשר זה אמר לי דייוויד וולף, גורו בינלאומי של רו־פוד, כי “מחקרו של ד"ר האוול, כפי שהוא מדוּוח בספרו



‘Food Enzymes for Health and Longevity’, חושף בתמציתיות באמצעות תצפיות מפורטות את השקריות של הרעיון הזה. בקיץ 2011, כששברתי רגל, בדקתי ומצאתי שתוספי אנזימים מקטינים את הדלקת ומאיצים את הריפוי. פגשתי במשך השנים אינספור אנשים שסיפרו לי איך כמויות גדולות של תוספי אנזימים ומזונות עיליים ירוקים עזרו להם למגר את הסרטן. כדאי לצרוך תוספי אנזימים באיכות גבוהה. הם עובדים”.



ומנגד? בדפים שמקבלים מטופליה של ד"ר ניאזוב כתוב בפירוש: "אוכל תמיד מבושל וחם". יותר מזה: "לשמור על חום – שהגוף אף פעם לא יהיה במגע עם קור". כאשר שאלתי אותה לפשר הצלחתה בפתרון של מקרי עקרות מתמשכים, היא ענתה לי בלי גינונים: "לפני הכל וזה כלל־על: לאכול אוכל מבושל וחם. לשמור תמיד על גוף חם ומכוסה".



בהקשר זה נזכרתי בפגישתי הראשונה עם אופק און בר, מן המובילים של מגמת הרו־פוד בישראל. היה חורף ובאמירים, כפר מגוריו, היה קר מאוד. במשך כל הפגישה שחלקה העיקרי התקיים בחצר לא יכולתי להתיק את עיני מכפות רגליו שננעצו באדמה הקרה והתפלשו בבוץ הטובעני. עצם המראה גרם לכפות רגלי, הן היו נתונות בגרביים תרמיים ובמגפי סקי, להכחיל. רגליו של אופק, כולל הבהונות, המשיכו להפגין ניתוק מוחלט מתנאי הזמן והמקום ונראו כהכלאה בין כפות רגליה של נסיכה ענוגה לבין פרסותיו של סייח אציל. לדבריו, מאז שעבר לרו־פוד הפסיק לסבול מקור ומשאר תלאות מזג האוויר - גופו נעשה חסין להם.



מובן שההבדל בין השיטות שממליצות להרבות בבישול לעומת אלה שמצדדות בהימנעות מבישול הוא קצה קרחון של הבדלים רבים נוספים והוא מקפל בתוכו גם אורח חיים שונה לחלוטין. ועדיין מן הראוי להדגיש שיש מכנה משותף רחב שמחבר בין שני המחנות הלכאורה מנוגדים האלה ובעצם מאגד אותם מול תרבות המערב: בשניהם, וזוהי אנטיתיזה מוחלטת לעיקרי התפריט המערבי, אין מקום לג'אנק פוד לסוגיו ובכלל זה כל המאכלים המעובדים והתעשייתיים.



הארץ - רחל טלשיר


תגובות