מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
מינרבה1

מינרבה1

מנהל קבוצה
02/04/15 11:31
0 תגובות

איך להיות בסדר עם כולם



טבעונים מול אוכלי בשר, אוכלי קטניות והנמנעים מהן, שומרי כשרות, סוכרתיים, רגישים לגלוטן. ארוחת ליל הסדר היא מבחן עילאי לחיבור בין סועדים שונים, וזה הולך ונעשה קשה בתרבות האוכל העכשווית. האם אפשר להפוך את הקשיים ליתרון?

צלחת פסח, הקערה המרכזית והסמלית בארוחת ליל הסדר, מייצגת גם את כל המהמורות הקולינריות הצפויות בסעודה הקרבה. כמעט כל מאכל בה מעורר בעיה: הצמחוני לא יאכל את הזרוע, הטבעוני לא ירצה את הביצה, הסוכרתי יימנע מהחרוסת, הנמנע באופן מוחלט מנתרן לא יגע בחזרת, ואם הכרפס הוא תפוח אדמה — הרי שהוא קלורתי מדי למי שמנסה לשמור על משקלו. נשארנו עם המרור. אתו, כמה אופייני, אין בעיה לאף אחד. זאת אומרת, כל עוד הוא אורגני. ועוד לא דיברנו על ההתנגשות בין הציפייה של המוזמנים למנות "מרגשות" ו"מצולחתות" כמו שמראים בתוכניות הריאליטי, לבין הציפייה לאוכל אקלקטי המשקף את החיבור לבית אמא ואת מיזוג הגלויות (חריימה לצד גפילטע פיש). ובשני אלה מתנגשות המגבלות הדתיות מכאן והרפואיות מכאן.



זה ממשיך להסתבך כשנכנסים לרזולוציות: הנמנעים מבשר אך אוכלים דגים, הצמחוניים מול הטבעוניים, אלה המחשיבים קטניות כחמץ ואלה שלא, הסוכרתיים, חולי הצליאק, הרגישים ללקטוז, הנמנעים מנתרן, האלרגיים לבוטנים וקוקוס, הנשים ההרות (אסור דג או בשר נא), או המניקות (עדיף להימנע מפירות הדר).



ואז היין. איך לגשר בין השותים הרגילים לבין אניני היין, אלה שיודעים לגלגל ולגרגר את המשקה בפיהם. בקיצור, קברנה סוביניון מיקב גדול לא יספיק.



ואם פסח נחשב לחג הצליאקים, אלה הנמנעים מבצקים בגלל רגישות לגלוטן, הרי עדיין עליהם להיזהר ממצות ומקמח מצות. "בשנים האחרונות יש מצות מיוחדות המותאמות לחולי צליאק", אומרת ורדית בן עמי, אמא של אלון הרגיש לגלוטן. "חברות המזון מייצרות תחליפים רבים: כמו ואפלים ללא גלוטן, עוגות ללא גלוטן. אבל עדיין צריך להיזהר כי המצות מתפוררות מאוד, וחולה צליאק צריך להיזהר מכל פירור".



גם הרגישים למוצרי חלב (ללקטוז) לא צריכים לכאורה לדאוג בארוחת החג הבשרית. מצד שני, לא כל המארחים הם טהרנים בענייני כשרות ויש סיכוי שהם עיסו את הרוסטביף בחמאה ואת תפוחי האדמה הקרימו בשמנת. במקרה כזה הרגישים ללקטוז יצטרכו מנה חלופית.



ד"ר עפרה טנא, סוציולוגית שעשתה את עבודת המאסטר שלה על ספרי־בישול ואת הדוקטורט על אוכל בתקופת המנדט, מסכימה שיש היום הרבה יותר אנשים עם מגבלות בתחום האוכל. "כשהייתי ילדה היו פה ושם צמחונים ועוד פחות מזה טבעונים. זה נחשב אז להזוי. היום יש פילוחים על פילוחים. בדיוק ראיתי ב'ארץ נהדרת' שהאשה של נהג המונית אומרת שצריך להכין מנה צמחונית לאיזה דודה".



ההסבר הראשון שטנא מציעה קשור בכך שהאוכל נהיה למרכיב בולט בהגדרת הזהות שלנו. "זה הפך להון תרבותי. יש הרבה דיבור על זה, מחליפים דעות. יש כאלה שלא אוכלים בשר רק יום אחד בשבוע, אחרים לא אוכלים בכלל. אני מכירה אנשים שלא אוכלים גלוטן אף על פי שאין להם צליאק, כי הם קראו בעיתון שזה עושה טוב לעור הפנים. פעם אכלו כדי להישאר בחיים, היום אוכל מתקשר לסגנון חיים, לאידיאולוגיה, לפוליטיקה וגם למעמד. הבוחרים במזון מסוים יראו בעצמם קהל מתוחכם, או כזה שיכול להרשות לעצמו לקנות אוכל מיוחד כזה".



אבל סביב האוכל, מזכירה טנא, התפתח גם פחד, הקשור במידה רבה לתיעוש ולגלובליזציה שלו. "יש המון חרדות סביב המזון בגלל האינפורמציה על נזקים אפשריים שמוזרמת מהטלוויזיה, העיתונות והאינטרנט. כבר לא אוכלים באופן ספונטני. ולא בטוח שהפחד מוצדק ושפעם אכלו יותר בריא — הרי פעם המליצו לעקרת הבית לחטא בדי־די־טי כדי להרוג פשפשים. אני לא מתפעלת מתהליכי הגלובליזציה, אבל מצד שני — אולי היום דווקא יש יותר פיקוח".



לדעת אורי שביט, מתכונאית טבעונאית וכותבת הבלוג "טבעוניות נהנות יותר", עיקר העניין אינו זהותי אלא תודעתי, והריבוי בנמנעים ממאכלים שונים נובע ממודעות. "שואלים למשל 'איך זה שיש היום יותר צליאקים?' — אבל אין יותר, פשוט היום בודקים יותר.



ומהצד האידיאולוגי", מוסיפה שביט, "היום את פשוט מבינה יותר מהי המשמעות של מה את אוכלת, מה זה אומר מבחינת בעלי החיים, הבריאות שלי ושל הסביבה. אנשים שמפחיתים את צריכת החלב והבשר הם כיום כבר רבע מהאוכלוסייה. כללית התחדדה המחשבה לעצור רגע לפני שמכניסים משהו לפה. זה בולט יותר בחגים שסובבים סביב האוכל, כשמתרבות ההעדפות השונות סביב השולחן. אין משפחה שזה לא נוגע לה".



מבחינה זו, רואה שביט בליל הסדר המסורתי דווקא הזדמנות לשינוי. "זו הזדמנות לרענן את המתכונים שחלקם כבר הפכו עבשים ולאף אחד לא נעים להגיד שנמאס. יאללה, עושים שיפט, פסח הוא חג האביב, חג הירוקים העונתיים האביביים. צריך לחפש מה יכול להיות משותף לנמנעים השונים. כולם יכולים לאכול אוכל טבעוני אבל הטבעוני לא יכול לאכול בשר; כולם יכולים לאכול סוכר אבל הסוכרתי לא יכול. אז לערב אחד אפשר להיות סולידריים זה לזה. לא להתחיל להציע אלף אופציות אלא להציע מנות שיתאימו לכולם. איפה שאפשר לאחד, מאחדים, כך שכולם ייהנו. מניסיוני, המנות הטבעוניות הן הראשונות שנעלמות מהשולחן גם כשיש רק שני טבעונים סביבו".



גם איריס פלג, שפיתחה את שיטת "חיים טובים עם סוכרת" — מניסיון של מי שמתמודדת עם סוכרת זה 40 שנה ועוזרת לסוכרתיים כמותה — מספרת כי המנות הטבעוניות שהיא מביאה אתה הן הראשונות שנגמרות. פעם, היא אומרת, לא היה לה מה לאכול בערב החג, "עד שהבנתי שהכל תלוי בי ושאני אמורה לדאוג להביא מנות מתאימות. אחר כך זה הסתבך כי נהפכתי גם לטבעונית, אבל התמודדתי עם הטבעונות כמו שהתמודדתי עם בעיות הסוכר.



"אם אני בין המתארחים, אני מקפידה להביא פשטידה, סלט וירקות מבושלים. יש היום תרבות של לאכול בריא, כשאני מביאה דברים זה לא רק לי, אלא לכולם", היא אומרת. כשנכנסים לפרטים, זה נשמע קצת יותר מסובך. "את הפשטידה אפשר להכין מקמח חומוס או קמח עדשים אדומות — לאלה שכן אוכלים קטניות בחג — או מקמח תפוחי אדמה. אפשר להכניס קמח תפוח אדמה וקמח מצה גם לקניידלעך, אבל זה לא מתאים למי שרגיש לגלוטן. מי שלא אוכל גלוטן ולא אוכל קטניות, תפוחי אדמה זה כל מה שיש לו. אם יש סוכרתיים בין האורחים, רצוי לא להגיש את תפוחי האדמה בצורת פירה, כי זה מזרז את הספיגה של הגלוקוז ומקפיץ את רמת הסוכר. עדיף קוביות תפוחי אדמה עם שמן זית".



פלג מציעה גם שהיין יהיה יבש או חצי יבש, לא מתוק. "רבנית אמרה לי שזה חוקי. לא חייבים לקדש ביין מתוק. גם לא חייבים לשתות ארבע כוסות, מספיק לטעום".



שירי חפץ, מדריכה בשומרי משקל, מסבירה איך להתמודד עם בעיה שקיימת במידה מסוימת גם באוכל טבעוני. ירקות ופירות, שקדים אגוזים, טחינה ודבש (יש טבעונים שלא אוכלים דבש), יכולים להיות משמינים כשמרבים בהם. "אני מחלקת את ליל הסדר לשלושה חלקים: לפני הסעודה, הסעודה עצמה ואחריה. בארוחת החג יש מאכלים מיוחדים שלא נתקלים בהם בשגרה היומית וחבל להפסיד אותם. גם מי שמנסים להפחית ממשקלם רוצים להרגיש חלק מהארוחה ולא כמו איזה עוף מוזר. לכן במשך היום עד ארוחת הסדר צריך להקפיד, להסתפק בארוחות קלות. חשוב שארוחת הצהריים תכלול סלט גדול ללא פחמימה. בכך מותירים מקום לארוחת ערב מלאה יותר ושומרים על מאזן הקלוריות ו'תקציב הנקודות', כמקובל בשומרי משקל".



בסופו של דבר יש יתרון במורכבות של האוכל והשתייה בארוחת הסדר. כל זה הוא פעולת הסחה מול המבחן האמיתי, הארוך והמאתגר: מבחן האיפוק כנגד החקירה המשפחתית הצולבת, המרומזת או הישירה, על הסיבות לכישלונות האחרונים שלכם השנה ("מה עם התואר?", "נו, שלושים זה כבר גיל מחייב?", "יש בזה כסף בכלל?").



גם קריאת ההגדה עם בדיחות־הקרש הנלוות תחבור לארוחה ותעזור להימנע מנושאי שיחה רגישים, במיוחד עכשיו כשאנחנו שלושה שבועות אחרי הבחירות. אפשר לאכול את המאכלים במקום זה את זה.



תגובות