שלום לך,
רק לאחרונה התחלתי להבין כמה קריטית ההקשבה לעצמי.
למשל ביום כיפור הייתי בבית הכנסת ליד אבי שהתפלל לידי.
לאט לאט התחלתי להרגיש שמספיק לי ושאני רוצה לצאת הביתה.
היה לי לא נעים להשאיר את אבא שלי לבד,כי הוא התארח אצלי.
אבל מכיוון שאני כבר מודעת לעצמי לחשתי לאבי שאני מרגישה שדיי לי ואני יוצאת והאם זה בסדר מצידו.
הוא שחרר אותי והרגשתי טוב עם הצעד הזה.
ככה גם כשהייתי עם המשפחה בנופש ראש השנה,פשוט לקחתי לעצמי רגעים של היעלמות.של להיות עם עצמי וזה עשה את שלו.
חזרתי הרבה פחות עצבנית ומתוחה ממה שברגיל.