מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
26/07/15 11:17
12 תגובות

הי מלודי מה קורה? (ולכל הבנות) השתחררתי מהמחלקה הסגורה לפני שבוע אחרי נסיון אובדני ואני שוב כאן נושאת את העיניים קדימה.

מה אתכן?

ומלודי, מה עם התואר השני?


תגובות

מלודי1
מנהל קבוצה
01/07/15 19:14

קודם כל אני מרגישה הקלה לשמוע שזה היה רק ניסיון ושאת עדיין איתנו למרות שאני מתארת לעצמי שזו בודאי הייתה חוויה נוראית ... מקווה שקבלת עזרה ... ואני גאה ושמחה לשמוע שאת לא מוותרת . כתוב "שבע יפול צדיק וקם". לא משנה כמה פעמים נופלים מי שקם וממשיך הלאה הוא גיבור . ובמיוחד במקרה שלנו מאד סביר ליפול ולא מובן מאיליו לקום!
ואני חוזרת על ההצעה גם לך וגם לכל הבנות מי שמרגיש צורך לשתף או צריך איזה משהו ספציפי מוזמן לפנות בפרטי.
בנוגע לתואר השני אמורה לקבל תשובות בשבוע הבא . בינתיים שומרת על אופטימיות זהירה :)

שרי16
03/07/15 13:47

תעדכני... אני מחזיקה לך אצבעות. ותודה על הזימון לפרטי אני עוד אנצל אותו...

ליב1
05/07/15 14:15

הי שרי,
גם אני שמחה שזה רק ניסיון ולא יותר מזה, ומקווה שלא תחזרי על זה שוב.
בתור אחת שביצעה בעבר ניסיון התאבדותי חמור והייתי על סף מוות- אני יכולה להגיד לך שטוב שנשארתי בחיים.
כמו כולם- יש ימים טובים ויש ימים פחות, אבל בשביל הימים הטובים- שווה לחיות.
חזרתי מחופשה בקפריסין שהייתה ממש שמיימית, ונהניתי כל כך כמו שלא נהניתי הרבה זמן.
פשוט שווה לחיות בשביל רגעים כאלה

אאא5
17/07/15 18:24

היי לכולן. מה שלומכן? לי נמאס מהעליות והמורדות הקיצוניים במצבי הרוח. כל כך קשה לי.

מלודי1
מנהל קבוצה
18/07/15 12:27

אני כל כך מבינה אותך . זה קושי בלתי נתפס . אף אחד לא מבין איך שה שלכאורה הכל טוב . והמצב כל כך משתנה . אבל זה חלק מהסמפטומים . וזה דבר ראשון שצריך לעשות - להבין את זה ולקבל את עצמך . לא לחשוב שאת לא נורמאלית או משהו כזה . להבין שהנפילה במצב רוח היא חלק מההתמודדות ולא איזה דרישה לתשומת לב . או עצלות כמו שחלק מהאנשים מפרשים . לאחר מכן , מאד חשוב לדבר על זה בטיפול . וגם לחשוב על טיפול תרופתי . או שינוי של הטיפול במידה ואת כבר לוקחת . כי תרופות מאד עובדות על האיזון של מצב הרוח . בלתי אפשרי לחיות ככה ... ללא תמיכה מכל הכיוונים .

אאא5
18/07/15 12:32

תודה מלודי. אבל אני לא אקח טיפול תרופתי. אני נעזרת בטיפול נפשי. הלוואי והיה משהו שמוחק זיכרון. הנפילות קשות מאוד כי הכל צף ביחד. הילדות שלי שראיתי איך אבא מכסח את אמא
התעללות מילדים שעברתי ועוד ועוד ולקינוח מתנה לגיל 40 קיבלתי אונס מבעלי. לפעמים אני מעדיפה למות כי ככה יהיה לי שקט. אבל אני לא יעשה את זה לילדים שלי.

אאא5
18/07/15 12:38

את ממש צודקת לגבי העצלות. יש ימים שאין לי כוח והבית נראה נורא ואני רוצה לקום לנקות אבל לא מצליחה. וזו לא עצלות אני יודעת זו עייפות נפשית ולא מבינים אותי לפעמים נראה כאילו אני עצלנית. אבל אני לא. אני עצמאית בעלת משרד מעסיקה עובדים והכל עובד. אבל כשמגיעה לבית כל הכוחות אוזלים. אין לי כוח להתייחס לילדים וזה הכי קשה לי. אני רוצה ולא מצליחה. מתעצבנת עליהם סתם רק כדי שיתרחקו ממני ויהיה לי שקט. ואז אני מבטיחה לעצמי שממחר אני אשחק איתם ואז מגיע מחר והכל חוזר על עצמו. קשה מאוד מאוד

אאא5
18/07/15 12:41

והכי קשה להתמודד עם זוגיות מול בעלי. לתפקד כאישה בכל המובנים. זה לא בסדר אבל האלכוהול עוזר לי לעבור את זה ולשכב עם בעלי.
גיליתי במשבר הזה שהחבר הכי טוב הוא האלכוהול. העפתי את כל החברות שחשבתי שהן חברות והתגלו כזבלה. סליחה על הביטוי אבל אין מילה הולמת יותר בשבילן.

מלודי1
מנהל קבוצה
19/07/15 6:36

וואו . זה כל כך עצוב . היו לי דמעות בעיניים . כי אני כל כך מבינה אותך ואם זאת , חושבת שהאלכוהול הוא לא רק לא חבר הוא אויב . הוא חבר שהרגע מחייך אלייך ובעוד כמה חודשים יהרוס אותך . ושלא ישאיר לך אבן על אבן טובה בהתנהגות או בגוף . אני מבינה שכרגע זה נראה הדבר הכי טוב ושבני אדם מאד אכזבו אותך ( יש להם נטיה לעשות זאת ) אבל מה שהכי חשוב . זו את ! החיים שלך !! ההתקדמות האישית שלך . אל תתני לכמה בני האדם לא טובים לעצור את החיים שלך וההתקדמות שלך . תאמיני דבר ראשון את בעצמך . ביכולת שלך ליצור אני חדש . למצוא משמעות . האלכוהול לא יתן לך למצוא את עצמך . וזה הדבר שהכי עצוב בזה ...

מלודי1
מנהל קבוצה
19/07/15 6:42

הלוואי שהיית שוקלת שוב את ההצעה שלי , אני הכי מבינה בעולם כמה זה פוגע כשמציעים לך כזה דבר . גם אני עד לפני כמה שנים הייתי מסתכלת על זה כאילו אומרים לי . את משוגעת . את צריכה תרופות ... אבל אני מכירה אנשים שזה הציל לבם את החיים . גם אני הייתי לוקחת תרופה ארוכה . וזה לא דבר שאני מתביישת בו . יש לתרופות האלה שם מאד רע . אבל הפרוזק למשל הוא כמו אקמול במדינות מסוימות . זה כל כך חבל להתמודד לבד . או להתמודד עם עזרה של משהו גרוע פי כמה . אפשר לקחת את זה תקופה ובהדרגה לרדת מזה . המון אנשים מתארים איך הם התחילו לתפקד מחדש . תחשבי על זה יקירה אל תפסלי הסף . זה יכול לעזור לך לנשום ולהרגיש שוב בחיים .

מלודי1
מנהל קבוצה
19/07/15 6:43

יצאה שגיאה -״ הייתי לוקחת תקופה ארוכה ״ (אני כותבת מהאייפון)

שרי16
26/07/15 11:17

אני לוקחת כבר כמה שנים תרופות וזה עוזר לי מאוד (חוץ מהעובדה שאני אוגרת אותן למקרה שארצה למות...) והמשפחה נותנת לי הרגשה מאוד נעימה כמו שכשכואב לך הראש את לא מהססת להיעזר במשהו - זה אותו דבר!