מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
06/08/15 9:44
6 תגובות

נראה לי שאנחנו קבוצה די מצומצמת..

אני פותחת שרשור היכרות

אולי שכל אחד יספר קצת על עצמו שם/כינוי גיל, איך הגיע להכרה ברגישות, כיצד היא באה לידי ביטוי.. או כל דבר אחר שבא לכם

אני אשמח מאוד


תגובות

lily29
01/08/15 11:26

היי איילה, אני בת 29 מאיזור השרון
אמא לשתי בנות מקסימות.
רק לא מזמן נחשפתי לספר כשהייתי בחנות הספרים. קראתי את הכותרת ומיד נשאבתי לספר והתחלתי לקרוא כבר בחנות.... ואז הבנתי עם עצמי שאווו.... יש שם למה שיש לי בדיוק... מגיל קטן תמיד הייתי מוקפת חברים וחברות שהיו מלאי שמחת חיים מלאי מרץ רק לעשות עוד ועוד ועוד בלי הפסקה בלי מעצור והייתי מסתכלת על עצמי וחושבת עם עצמי ולא מבינה למה אני צריכה את העצירה הזאת באמצע את הרגיעה למה קשה לי להכיל כל כך הרבה דברים בבת אחת... ואז כשנחשפתי רק לאחרונה לספר הבנתי באמת שההתנהגות שלי הרגישות שלי זה לא דבר חריג/מוזר שיש לזה שם ושיש עוד אנשים שבדיוק כמוני... מעטים אבל יש: -)

טובה-3
01/08/15 19:21

היי אני טובה בת 22 , את הספר קראתי לפני שנתיים , וידעתי עליו עוד לפני כשהייתי בתיכון אבל לא חשבתי שיש לי רגישות , יותר האשמתי אחרים על החוסר רגישות שלהם והחוסר התחשבות שלהם ואיך הם לא שמים לב לצורה שהם מדברים , ותמיד איחלתי לעצמי להיות פחות רגישה כל יום מחדש וראיתי בזה סוג של משהו שצריך לתקן אותו כאילו אני פגומה זה מצחיק שאני חושבת על זה חח, שסיימתי את התיכון הלכתי לשירות צבאי שם באמת הבנתי שאני קצת חריגה בנוף , אנשים פחות התייחסו לזה כאילו המזל שלי שהיו לי חברות תומכות מאוד ומקבלות אותי עם כל השגעונות חח , נגיד היינו יוצאות לברים ובאמצע הייתי פורשת לשבת ברכב .. צבא היה לי נורא קשה לישון שם אז עברתי לבסיס שזה יומיות ובכלל התקופה הזו לא הייתה פשוטה בשבילי אחרי שסיימתי החלטתי לחקור קצת מה עובר עליי ולמה אני כזו . כי זה הרגיש לי כמשהו שבולם אותי בהמון תחומים . קראתי את הספר בהתחלה לא נפל לי האסימון כי קשה לבן אדם להשלים עם העובדה אחרי שנים שהוא הרגיש לא בסדר זזה בסדר ונורמלי .. ולאט לאט הבנתי שאני כזו והבנתי המון דברים , ואני שמחה שיש עוד אנשים שהם כמוני שאפשר לחלוק איתם ולקבל הבנה :) כמו פה באתר , ואני מקווה שהקהילה פה תגדל :))

happyme
02/08/15 19:30

היי לכולם, אני איילה בת 27. נחשפתי לספר לפני בערך 3 שבועות דרך הקבוצה בפייסבוק והתחלתי לקרוא באתרים שונים.
אני מזהה את עצמי 100 אחוז מבחינה רגשית בהגדרה אבל לא בפן הרגישות לגירויים פיזים כמו ריח, צליל וקולות.. אז אני לא יודעת בדיוק איפה להגדיר את עצמי.. אבל זה לא כ"כ משנה..
מצאתן שיש כלים שעוזרים לכם יותר?

gg1
03/08/15 18:28

ברוכות הבאות לחדשות מביניכן :) איזה כיף לקרוא את השיתופים שלכן, מרגש מאוד והזדהיתי רבות עם חלק מהדברים שכתבתן.
איילה, אני שמחה שהעלית את הנושא של הכלים. זה חשוב ותומך כמו עוגן יציב, לדעת שיש אפשרות ללמוד להכיל את ההצפות וכולי, או לפחות להקל על הגוף והנפש את המשא הרגשי. זה תהליך אישי ולפעמים ארוך ללמוד מה מרגיע ומאזן אותנו. אני מניחה שלרוב האנשים, ובמיוחד לאנשים עם גוף רגיש כשלנו - שמגיב מהר מאוד לכל חוסר איזון - תזונה מאוזנת, שינה טובה ופעילות גופנית עושים את העבודה די טוב. ואחרי שלושת היסודות הקריטיים האלה, כל דבר זה רק תוספת מבורכת. אני למשל נרגעת מאוד בעזרת מוזיקה, ציור, מדיטציות, טיולים בטבע ועוד. מה עוזר לכם להרגע ולהתאזן, חברי הפורום ?

lily29
03/08/15 20:57

בתוך כל ההמולה של היום יום מה שעוזר לי להתאזן ולהירגע זה זמן לבד עם עצמי בשקט ואפשרי תוך כדי לעשות משהו שאני אוהבת כמו לראות סידרה שאני אוהבת או אפילו סתם להיות בטלפון העיקר לבד ושקט מסביב....

פז.
מנהל קבוצה
06/08/15 9:44

חיבוק. אין כמו חיבוק. הוא מרגיע, הוא משחרר גם פיזית כשכל השרירים שלי מתוחים. חיבוק מכיל ואוהב. לימדתי את בעלי איך אני רוצה שיחבק אותי והוא אוהב מגע כך שזו לא בעיה מבחינתו. לפעמים תוך כדי חיבוק משתחרר לי קיטור בצורת דמעות ללא סיבה ספציפית, פשוט הקלה. אני זקוקה למגע, זה צורך אצלי. מבחינת ריחות, צלילים וקולות אני מזהה אותם ולפעמים רגישה אליהם. בצלילים יש דציבלים מסויימים שאני לא יכולה כבר לסבול. למשל באוטו מסויים אני לא יכולה שהווליום יהיה מעבר ל-11 כי אז זה מפריע לי. אבל רגישות טקטילית, למגע, כזו שתוויות בגדים מגרדות לך או התפרים בגרב אין לי. רק בבגדים ספציפיים שבאמת התווית שם מוגזמת.