אני מתחברת לכל מה שקשור לאהבה אמיתית. בסרטים בשירים , שירים מזרחים מדברים אלי לנשמה כמו זוהר ארגוב ואייל גולן. אוהבת לצפות בויוה ונכנסת לאשליות וחלומות ... ואז מהר מאוד אני חוזרת למציאות כי אהבה אמיתית יש רק בסרטים ובשירים. המציאות שונה לחלוטין.

דוגמא אישית שלי , שאם החיים שלי היו טלנובלה ואני השחקנית הראשית שנאנסת על ידי בעלה ומצאה נחמה בגבר אחר , אותו גבר בטלנובלה היה מציל אותי ומקריב הכל למעני. במציאות האביר חלומותיי פחדן וכמה שאמר שאני אהבת חייו השאיר אותי ככה ואני נאלצתי לשמור על שלום בית ולתפקד כאישה במלוא מובן המילה.
זו המציאות. בסרט זה היה נגמר אחרת.

זה עצוב אבל זו הסיבה שאסור לצפות יותר מדי בסרטים ולהיכנס אליהם רגשית... כי אז אנחנו מדמיינים משהו שלא קיים וכרנחנו מגלים את זה זה מתנפץ לנו אל מול הפנים ואנחנו נשברים מזה לגמרי...