שלום חברים, וברוכים הבאים למצטרפים החדשים. כיף ומשמח לראות שהפורום גדל ואנחנו תומכים אחד בשני. עבורי זה מיוחד, כי זה מקום שבו סופסוף ניתן לשתף עם אנשים רגישים אחרים את החוויות הייחודיות, כמו גם ההתמודדויות הייחודיות, שמלוות את החיים עם רגישות גבוהה. והכי חשוב - אני יודעת שאתם באמת מבינים אותי! אני מקווה שגם אתם מרגישים כך כלפי חברי הפורום. התמיכה כאן היא מתנה גדולה בעיני, תמיכה אמיתית שרק אנשים רגישים מסוגלים להעניק לאנשים כמותם.
אני רוצה לשתף אתכם בחוויה אישית מתמשכת שמפתיעה אותי כל פעם מחדש. במשך שנים סבלתי ממצוקה נפשית וגופנית גבוהה, בדמות כאבי ראש, מחנק, עייפות וסחרחורות חזקים, בכל פעם שהייתי הרבה זמן במקומות המוניים, צפופים ורועשים, כמו קניון, מסעדות מועדונים ופאבים ודומיהם, הופעות גדולות, מרכז העיר וכו. זמן רב לא התייחסתי לתופעה זו מאחר ולא הבנתי את מקורה, אך לא ניתן להתעלם ממנה. חשוב לי להבהיר שלא מדובר בחרדה או משהו דומה, ואני יודעת כי אני מכירה טוב מאוד מה זו חרדה. ההבדל בין חרדה להצפה רגשית הוא עצום, וזה דבר שחשוב לי להבהיר כאן. כאשר גיליתי כי מדובר באחד מביטויי הרגישות אצלי, התחלתי להקשיב לאיתות הזה. בכל פעם שהרגשתי את ההצפה מתחילה להגיע כאשר אני במקום רועש, הלכתי לכמה דקות הצדה למקום שקט, לרוב חשוך, עם אוויר פתוח. לנשום עמוק, לשתות תה מרגיע, להתבונן בנוף, לפעמים לבד, לפעמים עם עוד אדם אחד או שניים ולא יותר, לשיחה שקטה מחוץ להמולה. בכל פעם מחדש אני מופתעת כמה זה פשוט, בתוך שניות עד דקות התחושה של תחילת ההצפה נרגעת מעצמה ואני לא מגיעה לאותו מצב גופני ונפשי שבו אני לא מסוגלת להכיל את כל הרעש במקומות המוניים - אותה הצפה: כשכל האווירה הרועשת פשוט חודרת דרככם לתוך הגוף והנפש, כל האורות והרעש פולשים פנימה וגורמים למצוקה.
מכירים את התחושה הזו?
lily29
מזדהה איתך כל כך...
גם כשאני ניפגשת עם חברים ועושים משהו, הולכת לאירוע, או אפילו מארחת אורחים אצלי בבית, כשיש לי המון מטלות וסידורים ואני לא יודעת ממה להתחיל, אחרי יום עמוס במיוחד בבית או בעבודה אני מוצפת רגשית ואני חייבת את הזמן שלי עם עצמי לבד, חייבת שקט, התנתקות מהכל מה שלא תמיד מתאפשר עם בעל, ילדים ובית לנהל ובעת שאני מוצפת זה מתבטא בכאבי ראש חזקים מאוד, חוסר יכולת לעשות כלום רק לשכב ולנוח אפילו לא מסוגלת לראות טלויזיה או להקשיב למישהו, חולשה של ממש גם אם לא עבדתי קשה או התאמצתי יותר מידי....
sapir1
הי gg1 הי lilly29 כל כך מזדהה אם הדברים של שתיכן!
אצלי אפילו אירועים קטנים, כמו לסדר כמה מגירות, ללכת לסדר משהו בבנק, גורמים לי להצפה מטורפת...
גם אני למדתי אם הזמן מה טוב לי ומה לא, בעיקר לצאת לפחות פעם ביום לטייל לבד, אפילו סיבוב של 10 דקות מסביב לבית, לשבת במקום שקט ורגוע וכו.
אני אחרי אירוע, אף פעם לא מסוגלת לישון. ולא משנה כמה אני עייפה...מעניין שבמשך שנים, כשהייתי הולכת לאירועים, אף פעם לא הבנתי למה כשאני חוזרת הביתה, אני לא יכולה לישון, גם אם אני מתמוטטת מעייפות. עד שעליתי על כל העניין של ההצפה הרגשית. ולפחות היום אני יודעת מה הסיבה, ואני יכולה קצת לעזור לעצמי...
פז.
טוב, תפסיקו לשכתב את התחושות שלי. יש לי רסקיו קבוע בתיק למקרים שאין לי לאן לברוח (כמו שישי בבוקר בקניון אם אין ברירה). אפילו בארוחות משפחתיות אני תמיד נעלמת לכמה דקות כדי לנשום ולהתמודד עם ההצפה. בברית של הבן שלי גם הוא היה מוצף, עם מההליך עצמו הוא לא בכה בכלל יותר מאוחר לא הצליח להירגע גם היה עייף וגם הרבה אנשים לא מוכרים פתאום מחזיקים אותו. לקחתי אותו לחדר ושרתי לו ושנינו נרגענו. בסוף יום עבודה והתעסקות עם בני והבית אני חייבת לשכב קצת במיטה ולא לעשות כלום או לברוח למשחקים בנייד רק כדי שאוכל לחזור עם כוחות מחודשים. בעלי כבר התרגל אלי וזה הרבה יותר קל כשיודעים מה הבעיה ומה הפתרון ואפשר להסביר. אנחנו, בדומה להפרעת קשב וריכוז שגם הם מוצפים וצריכים זמן לדעת מי נגד מי, צריכים רגע שקט כי אין לנו יכולת לסנן את כל מה שמציף אותנו, אצלי הכל נקלט. ישבתי עם בעלי בבית קפה וכל פעם סובבתי את הראש כשמישהו עבר, עד היום הוא חושב שאני חתול. היום, אני מסבירה למי שלא מבין למה "ברחתי" שאני מוצפת וזקוקה לכמה דקות של שקט. מי שמבין מראה אמפטיה ומי שלא אני עונה שככה אני.
ארנבת 1
אהו מה שיש לי קבוע בתיק------רוצים לשמוע??
בקבוקון ריח אחרי שערכתי אבחון בסריח וזה אמור "להחזיר אותי הביתה..."
מקל שוש בשביל ריח טוב מהפה,סוכריות מנטה,בקבוק מים,פירות יבשים,עט ודפים,משקפי קרוב כי לא הסתגלתי למולטיפוקל,אגב,זה קרה כאן לעוד מישהו????
טוב זהו...לא רוצה שתחשבו עלי דברים רעים...
אשמח לתגובות.מה אתם נושאים קבוע בתיק???
פז.
חוץ מהרסקיו? קרם ידיים קטן ונגד יובש לשפתיים (לא זזה בלי), הפניות רפואיות שצריך לסדר להן התחייבות או לתורים קרובים, מראה קטנה, יומן שבועי קטן, ארנק כמובן, פצירה לציפורניים, עטים וטיפקס ליומן (מותר לצחוק), מניפה (כי למרות שאני בת 31 אני סובלת מגלי חום)ואלכו ג'ל. ועדיין זה שוקל כמו חצי בית, מישהו יודע למה זה תמיד ככה אצל נשים?
פז.
ופינקסון
ארנבת 1
גם אשה....וגם.....רגישה.........צירוף קטלני!
פז.
קטלני כן, אבל לפעמים זה מתפרש בצורה הפחות כיפית. לעיתים רחוקות לפחות