פגום זו לא מילה..... תמיד הרגשתי שאני אחרת ולא מכילים/מקבלים או מבינים אותי. תמיד הייתי אאוטסיידרית גם במשפחה. עכשיו אני מבינה למה ויותר חשוב יודעת להתמודד עם זה ולהסביר לאחרים. רגע הגילוי ,כמו שכתבת, כבר הקל עלי. לדעת שיש לזה שם ושבאמת יש לי "בעיה" כלשהי והיי! אני לא לבד בזה. מסתבר שיש עוד אנשים "דפוקים" כמוני. אני חיה מהבטן, פועלת מהרגש ב-99% מהפעמים (הרבה פעמים השכל/היגיון מגיעים מאוחר) בזמן שהעולם הפוך ממני וזה קשה. כ"כ קשה שרציתי כבר הרבה פעמים לא להיות כאן יותר כי לא הצלחתי להתמודד עם העולם או בעצם עם החיים. כבר שנה שאני עם ציפרלקס ולמרות שזה טיפטיפונת מדכא את הרגישות אני עדיין מרגישה שאני פועלת אחרת מכל מה שסובב אותי.

פז, ממש מזדהה איתך בלחיות מתוך הרגש כשהעולם עובד הפוך. זה מצב כואב ועצוב, אנחנו נולדים רגישים לעולם דורסני וכוחני, הישגי, תחרותי. זה לא בשליטתנו ואז אנחנו נפגעים. אין ספק שלדעת על עצם קיום התכונה של הרגישות זה כבר מרפא מאוד, מסיר מעט מתחושת האשמה, והזרות.