שלום.אני בת 21, ואחותי בת 18. אני פונה מתוך מצב שאני לא יודעת מה לעשות וחייבת לשתף ולשמוע דעה מקצועית. מדובר על אמא שלי. היא עברה ילדות לא קלה כשבלידתה אמא שלה(סבתא שלי) קיבלה מחלת נפש וכל הגידול של הילדים התעוות . האב(סבא שלי זל ) לא ידע איך להתמודד עם הצרה והכחיש את המצב כדי שלא ידעו ולא ישמעו. מתוך חוסר היכולת להתמודד ומהיותו אדם אלים הוא הוציא את זעמו על הילדים , כל אחד באופן אחר שאני יודעת מעט על הפרטים.. יודעת שעל אמא שלי פחות אבל היא צפתה כמובן מהצד במתרחש - באב האלים ובאם שמדברת עם עצמה ודוקרת סכינים בשולחנות בין היתר.אבל סבתא שלי מעולם לא פגעה פיזית בילדים. הסיפור התגלה אליי בטפטופים בשנים האחרונות. סבא שלי נפטר כשאמי היתה אחרי הצבא ונשארו האחים וסבתא שלי. אמא שלי סיפרה לי לאחרונה על חווית הילדות שלה ועל דברים מאוד קשים שכוללים מה שהזכרתי ועוד ושגרמו לה להיות מנותקת , חסרת בטחון ומנוכרת ומפחדת מהעולם. לפי מה שאני חושבת , כדי לקום מהשאול ולצאת לעולם היא נכנסה חזק להדחקה שכבר היתה קיימת.. היא למדה באוניברסיטה והגיעה להשגים חברתיים ואישיים מרשימים וגם היו לה מערכות יחסים מוצלחות . כשהכירה את אבא שלי התחתנה איתו לאחר ההתאהבות וישר ילדה אותי ואת אחותי. הזוגיות מהר מאוד אחרי לידתה של אחותי נקלעה לקשיים קשים והורי נפרדו בסוף בניית הבית המשותף ומכרו אותו וכל אחד הלך לדרכו. אימי אומרת שהיא "נטשה אותנו " כשזה קרה אבל לא ירדתי לסוף דעתה בסיפור אף פעם כי לא הוסיפה. לאחר מכן המצב הדרדר. המשמורת הפכה לכך שאבא לוקח אותנו כל שבת שניה וראינו אותו כל חמישי כפי שאני זוכרת. הפרידה שלהם היתה מאוד קשה ואימי יצאה מאוד פגועה בגלל שלאחד הפרידה אבא שלי נהיה בן זוג של מי שאיתו עד היום... שהיא בעצם היתה אישתו של אח של אמא שלי ואחרי הגירושין היא ואבי נהיו זוג. אמא שלי היתה שבןרה לרסיסים מהמצב בו היא נחלה אכזבה משפחתית וכל הציפיות ירדו וגם אבא שלי היה עם אשה אחרת ועוד עם האשה שהיתה לאחיה. אני חושבת שבנקודה הזו מצבה הנפשי החל להתערער קשות. אני לא זוכרת מאיזה גיל אבל אמא שלי היתה מתעללת בי ובאחותי הקטנה פיזית ומילולית בצורה קשה מאוד. לא אפתח עד הסוף אבל מדובר מהגיל שהתגרשו ועד לפני כשנתיים שזה 17 שנים. אני ואחותי היינו במצב של הדחקה שהתבטא אצל שתינו בצורה שונה ... אני מתארת לעצמי שזה מורכב מאוד ועדיין לא הלכתי לטיפול אבל מהקריאה שלי באינטרנט הבנתי המון. היינו מנןכרות אחת לשניה ובעלות בטחון עצמי נמוך מאוד. אחותי הזיקה לעצמה בשימוש בסמים בגיל צעיר אחרי שחוותה אכזבה מזוגיות בה נתנה מעצמה ולא קיבלה דבר. אני גדלתי אחרת ותמיד מרדתי באמי וידעתי שהמצב מקולקל. גם סיפרתי יום אחד לאבי על האלימות מאמא. הוא היה בהלם ודיבר איתה וממיטב זכרוני המצב השתפר אבל חזר לקודמו לאחר מכן. אחותי הלכה לטיפול פסיכןלוגי שעזר לה מאוד לפתוח את ההדחקה שלה. היא לעומתי לא הבינה שיש משהו לא בסדר ובתקופת האלימות תמכה באמי ואף פייסה והרגיעה אותה אחרי כל התקף של אלימות .. לעומתי שהבנתי את הדברים אחרת ומרדתי וברחתי מהבית למציאות אחרת ולחברות ולדברים שעשו לי טוב , בידיעה שהמצב קשה ובחוסר יכולת לעצור אותו. אני זוכרת את הקונפליקט שנוצר כי אמא שלי היתה שפויה ואמהית לחלוטין לעיתים ולעיתים היתה בהתקפף.. דבר שמאוד בלבל אותנו ולא רציתי להזיק לה ולשנות את הנורמה שעוד קיימת בחצי מהזמן... חשוב להגיד שכלפי חוץ אף אחד לא שם לב ואימי היתה מורה 10 שנים והיו לה חברים ויצאנו חטיולים וכל הדברים קרו בבית הסגור. אני הייתי במצבי דיכאון מאוד קשים שפענחתי ע"י האינטרנט כל פעם מחדש ואיכשהו יצאתי מהם והרגשתי הצלחות בצבא . כרגע אני 6 חודשים אחרי שחרור והתובנות כולן הגיעו אליי מהשחרור ובהגעה הביתה ולמציאות שניסיתי שלא להתעמק בה ולברוח ממנה.. לכן מהשחרור נכנסתי לדיכאון עמוק מהמצב.. עד איבוד קליטת מציאות הרגשת עמימות כללית וכו. שוב אני שמחה להדיד שהרמתי את עצמי בשיטות שונות שלימדתי את עצמי ובתובנה שאני חייבת ללמוד לאהוב את עצמי ולפתח ביטחון אמיתי ולהכיר בחיי ובנזקים שנגרמו לי ושאני הולכת לתקן. כרגע אני במצב יציב מאוד ועל ידי כושר גופני והרמה עצמית שלי אני מרגישה טוב אפילו .. פשוט העניין עם אמא - בגלל שהיא קיבלה את המראה הזו לפרצוף כשאחותי התחילה את הטיפול , מאוד קשה לה עם עצמה. היא אמרה לי שהיא לא אוהבת את עצמה ולא יכולה להיות במחיצת אף אחד. אנחנו מדברות פתוח אחרי הרבה הרחקות שלה והתמדה שלי בניסיון לפתוח את הפצע ואתמול דיברנו ברוגע יחסית עד שהגעתי לדבר איתה על הטיפול שהיא צריגה. זה העניין בעצם.כל שסיפרתי היה רקע למצוקה שאנחנו נמצאים בה. אני לא יודעת איך לשכנע אותה והיא מנסה לגשר על השנאה העצמית על ידי רוחניות ושטויות ובריחה כדי שיתנו לה הרגשה שכולם דפוקים וזה בסדר שגם היא. היא נמצאת בדכאון ולא מוכנה לעזור לעצמה למרית שאמרתי לה שזנ גם בשבילנו.

הפריקה והתגובה מכם תעשה לי טוב אני בטוחה.. עד שאלך לטיפול בעצמי. תודה וחג שמח ומצפה לתגובה.