היי אני בן 24 מהמרכז. מכור נקי כבר 5 וחצי שנים. מתמודד עם חרדה המתבטאת בדיכאון והרס עצמי. המציאות מאתגרת ולא פשוטה. זו תחושה פנימית שהמציאות גדולה עליי, לא רציונלי כל כך. בכל מקרה בכל שלב בחיי, גם בשלבים הכי פחות נוחים, אלו שמייצרים את חוסר האונים הכי קשה עבורי, אני יודע שאני בדיוק איפה שאני צריך להיות במקום הזה ובזמן הזה בחיים. האמונה הזאת עוזרת לי לתרגל את חוסר האונים ולהמיר את הפחד באמונה. גם ברגעים שאני רוצה לוותר על חיי לחלוטין, זה מזכיר לי שבסופו של דבר הכל בסדר ויהיה מה.. מה שצריך לקרות יקרה ומה שלא צריך לקרות לא יקרה, אין טעם לנסות לשלוט בתוצאות. גם ככה אין לנו שליטה כמעט על כלום. מחשבות כאלו של אמונה מערערות אמונות יסוד מוטעות המורכבות מתפיסות כמו "החיים לא שווים, התמקדות נחרדת מהעתיד, והתייחסות לעצמי מתוך ולתוך תחושת חוסר יכולת ומסוגלות". אני מכיר מערכות לבריאות הנפש מקרוב. אין ממה לפחד, להיפך, נשמע כמו הזדמנות לבחון את החיים מקרוב במסגרת המאפשרת נוחות ומרחיקה מצבי סיכון וטריגרים חיצוניים. מה שלא יהיה ולאן שלא נפנה.. אנחנו לא מיוחדים, ולא חסרי תקנה. קיימות כמה דרכים לטיפול, אם לא יילך כאן, יילך שם. אנחנו לא מפסידים כלום חוץ מצפי להרגשה שונה שגם ככה לא משקפת מציאות. השמש תזרח מחר איתנו או בלעדינו, אני אישית מעדיף לבחור להביט בשקיעה. בהצלחה לכולנו.