היי רזמ, אצלי היה סיפור דומה שאובחנתי על ידי שלושה פסיכיאטרים שונים. הטריגר אצלי למצב המאני היה שלקחתי תרופות נגד דכאון וחרדה שסבלתי מהן שנים והן התחילו לי את המצב המאני. פסיכיאטר אחד מהארבעה שראיתי, שהכיר אותי שנים, לא השכיל להבחין שאני מאנית וככה קיבלתי טיפול לא נכון וסבלתי המון זמן מיותר ממצבים מאניים, דכאוניים ומעורבים בשנה וחצי האחרונה.
היום אני עדיין לא מאוזנת, אבל מקווה שבדרך. מצאתי פסיכיאטר שאני בוטחת בו ואני מנסה עכשיו לעשות שינויים בתפיסה שלי את עצמי ובהרגלים שלי כדי להתאים אותם למה שאני יכולה, צריכה ורוצה. זה תהליך ארוך, ועם הרבה הרבה תמיכה מהמשפחה והחברים אני מנסה לגייס סבלנות. אני מכירה כמה דו-קוטביים שחיים מעולה עם הטיפול התרופתי בלי הישנות של התקפים ובלי תופעות לוואי מפריעות. אז בטח שזה אפשרי! לשם אנחנו שואפים. האם אתה מרגיש שיש לך קשר טוב של אמון עם הפסיכיאטר שלך? בכל מקרה שבו הסבל שלך לא נפתר, בין אם זה מהדכאון או מהמאניה או מהתופעות לוואי - צריך להיות מקום לפנות לפסיכיאטר ולחשוב ביחד מה עושים. הפסיכיאטר שלי למשל (אני הולכת אליו פרטי כי זה פשוט כל כך חשוב מי הבן אדם) מעלה לי את המינון של התרופות מאד בעדינות וכל שינוי שהוא עושה הוא עושה מאד בעדינות ומאד מתחשב בנסיבות החיים שלי ומייעץ לי במקביל לטיפול התרופתי.
נשמע לי שיכול להיות שהסרוקוול לא פועל את פעולתו מספיק (אמור לטפל בדכאון ביפולרי). אבל זה משהו שכדאי לדון בו עם הפסיכיאטר, האם להעלות מינון או להחליפו או להשלימו בנוגד דכאון נוסף. יש המון המון מרחב משחק וזה נורא אישי ומשתנה בין אדם לאדם.
לגבי לחזור למי שהיית ולכעוס על עצמך - לפעמים לדכאון של ההפרעה נלווה דכאון כתוצאה מהאבחון, כי אף אחד מאיתנו לא רוצה להיות חולה, כל אחד רוצה להיות בריא ומאוזן ולהיות בריא ומאוזן פירושו להיות בשליטה על המוח ועל הפעולות שלך. הקטע עם הפרעה דו-קוטבית זה שאין לנו שליטה טובה בלי התרופות ואנחנו צריכים עזרה כדי להגיע לאיזון הזה, שלאחרים הוא טבעי לגמרי. זה לא משהו שאתה עושה או לא עושה, תזכיר את זה לעצמך, זה גם מה שאני מנסה לעשות. זה כמו שמישהו עם סוכרת יאשים את עצמו שאין לו מספיק אינסולין בדם...
היום בעידן הניו-אייג\' ומחבקי העצים מתנגדי הממסד למיניהם אתה תשמע הרבה חרא על זה שמחשבה בוראת מציאות והכל בראש שלך ואתה בוחר ובלה בלה בלה. תגיד להם תודה רבה אבל שילכו לקרא ספר או שניים על פסיכולוגיה ופסיכיאטריה, כי זה השיטות הכי ותיקות והכי מקצועיות שיש עדיין בנמצא להתמודד עם הפרעות נפשיות. ועד אז, שילכו לחבק איזה עץ....
אני ממליצה לחפש תרפיסט טוב שעובד עם הפסיכיאטר שלך ומכיר את ההפרעה, שיעזור לך לייצר שגרה טובה ולהתחיל לאט-לאט לבנות את החיים שלך ואת התפיסה שלך את עצמך מחדש.
בינתיים, תדע שאתה לא לבד. אני כאן הרבה ואתה תמיד מוזמן לכתוב ולהתייעץ. אל תתייאש, נשמע לי שאתה במקום שממנו תוכל לצאת כי אתה יודע שזה מה שאתה הכי רוצה. וזה הכי חשוב.

היי..התרופה שלי מאד עזרה במצב של דכאון זה פלוטין זמן השפעה שלה כ3 שבועות.ואני מבינה ללבך.כי אני גם דו קוטבית ואני גם סובלת מדכאונות ויש סוף לדכאון הזה וניתן להגיע לאיזון .