היי, אני חדשה פה....לא יודעת עד כמה זה יעזור לי אבל אני פשוט מרגישה שאני חייבת לפרוק... אני בת 23 וכמות המשקעים שיש לי לא נותנים לי מנוח, אני כבר לא נהנת לעשות דברים שאהבתי לעשות קודם לכן, אני כל היום במיטה בלי חשק לצאת או כוח לצאת ממנה, אני מרגישה שהלב שלי עומד להתפוצץ ופשוט בא לי למות, אין טעם לחיים עם כל הכאב הזה... יש לי התפרצויות זעם אבל הם מופנות רק כלפי בני הזוג שלי כל פעם, אני מוציאה את כל התסכול והכאבים של החיים סתם בלי סיבה הגיונית כאילו הנשמה שלי נחצת לשניים מצד אחד אני כל כך כועסת ומצד שני אני כל כך רוצה להרפותתת ולא מצליחה אני כל כך רוצה לקום בבוקר ולהיות שמחה לא להיות תלויה באהבה של אף אחד פשוט לקום ולהנות מהדברים הקטנים אני אומרת לעצמי היום את קמה והולכת לעשות משהו בשביל עצמך, אבל אפילו אם במקרה הטוב הצלחתי לקום ולהתלבש ואולי אפילו לצאת מהבית אני מרגישה שאין טעם בשביל מה להכריח את עצמי לצאת... אני כל הזמן בוכה בלי סיבה, אני עייפה וחסרת מוטיבציה.. לפעמים בשביל למלא את החסך הזה שיש לי בלב אני מתחילה לשתות אלכוהול אבל הדבר היחיד שיוצא לי מזה, זה עוד טעויות והרגשה שאני פשוט דפוקה ושאני צריכה להתרחק כדי לא לפגוע או להיפגע בעצמי... אני פוחדת להיות לבד ומצד שני אני לא רוצה לראות אף אחד... מה עושיםםם???!?!?!
אמיר חיים
יש דברים שאת מתארת שמאוד דומים לדברים שקורים לי, אשמח לדבר איתך בצ\'אט בווטסאפ, או בצ\'אט של סקייפ, אם את מעוניינת - שלחי לי הודעה פרטית. תרגישי טוב!