התגובה שלך קשה מאד לעיכול. אני לגמרי מבין אותך אבל יש המון דוגמאות שהילדים לא חולים במחלה ובמקרה שלי לפחות (ואני מניח שאני לא יחיד) הצלחתי להיות אבא משמעותי לילדים שלי. זה נכון שלא הרמתי אותם הרבה ולא הייתי במצב רוח טוב חלק גדול מהזמן אבל היום כשאני מדבר איתם בגלוי על המחלה ועל הילדות שלהם הם זוכרים בעיקר את הדברים הטובים...

אני כל הזמן חושבת מה לכתוב. אני משערת שהדברים שהייתי עושה אחרת סובבים יותר סביב פעילות גופנית ותזונה. כמו כן הייתי פונה מוקדם יותר לבדיקות. בגדול הטעות הרצינית שלי היתה לחשוב שבגלל הפעילות הגופנית כואב לי ולהפסיק אותה במקום להמשיך וללכת להיבדק. עליתי מאד מאד משמעותית במשקל, בדיעבד לא הייתי נותנת לזה לקרות.

אני דווקא שמחה שלא ידעתי שאחלה בדלקת פרקים כי כך חסכתי לי דאגות מראש וגם לא נראה לי שהייתי עושה משהו. באופן שונה