מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
10/10/16 22:31
1 תגובות

בזמן האחרון אני מתחילה להבין שCRPS היא מחלה סופנית. אולי לא במובן הקונבנציונלי, אבל בהחלט מחלה סופנית. ואני לא מצליחה להתמודד עם זה. אף אחד מסביב לא מבין- כי CRPS לא ידועה בתור סופנית- אז חושבים שאני אובדנית אבל אני מרגישה את בגוף שלי. אני מכירה אותו ומכירה את המחלה. ואני בהחלט אומרת שCRPS היא מחלה סופנית. אלא שהאי ידיעה איך היא הורגת ומתי הורגת אותי. אני לא מסוגלת להתמודד עם זה יותר. אם העובדה שהמחלה כבר הרגה אותי. שאני לא מסוגלת להילחם בה. כולם חושבים שאני מדוכאת- אבל אני לא! אני פשוט נאלצת להתמודד עם המציאות. והמציאות- היא בלתי ניתנת להתמודדות.


תגובות

nika1
10/10/16 22:31

את מסוגלת!בהתחלה גם אני לא ראיתי את האור בקצה המנהרה. אבל אחרי שאת עוברת את כל התקופה המייגעת של השיקום את מבינה כמה את חזקה וכמה את יכולה. ובסוף גם אחרי חצי שנה שעוד לא חזרתי לעצמי ב 100% כל הישג הכי קטן את מתגאה בעצמך. חשוב שיבינו אותך. וגם אם לא- תביני את עצמך ותתגאי בעצמך! אם לא תעשי את זה אל תצפי שמישהו אחר יעשה את זה בשבילך! תחשבי טוב יהיה טוב!
וגם אם יש ימים פחות טובים (ויש מספיק) אל תאבדי את האופטימיות שלך. וגם אני- כשאני מחייכת ושמחה זה לא אומר שלא כואב לי.
אחרי שנה וחצי של כאבים ומספיק אשפוזים למדתי- "לחיות עם הכאב" זו לא קללה. זו המציאות.