שלום לכם אחי ואחיותי לגאוט

אני חדש כאן, אבל לא חדש לגאוט שמלווה אותי כבר 16 שנים. (אני בן 53 אבל צעיר כמו 23 )

לא אספר לכם על תרופה פלאית או על קסם שיעלים את הגאוט, מה גם שאני מעריך שאני "נהנה" מגאוט יחסית קל. כזה שמתבטא ב1 עד 4 התקפים בשנה.

אני רוצה לשתף בהבנות שהגיעו עם השנים בעקבות הגאוט.

כמובן שהכל מתחיל בהכחשה ואי רצון לקבל את הדין לגבי מצבי הרפואי. בשנתיים הראשונות (זכיתי לקבל את הגאוט בגיל 38) הייתי עסוק בעיקר לכעוס על גורלי הרע, להרגיש מסכן על כל הדברים הטובים שאני צריך להימנע מהם מעכשיו (אח... מי אמר ערק עם אשכוליות...). אחרי שנתיים שיניתי את הגישה לחלוטין. ניסיתי להבין מה השיעור שאני עובר ביחד עם הגאוט. זה הפך אותי אקטיבי בתוך המצב שלי. ההבנה הרפואית הראשונה הייתה שאצלי מנגנון ויסות הריכוז של חומצת שתן הוא "עצלן" לעומת אדם בריא. ניסיתי דרך טיפול בדיקור "לעורר" את המנגנון אצלי ולא הצלחתי בדבר. עברתי טיפולים הומאופתיים במשך למעלה משנה אצל מומחית בעלת שם עולמי ולא הצלחתי. עדיין לא וויתרתי אבל אני נח קצת מלנסות ולפצח את המנגנון העצלן. ההבנה השנייה והיא אחת החשובות בעיניי היא ללמוד איך מחזיקים משמעת. בעולמינו רצוף הגירויים והרצון לקטוף הכל מהכל, מסתבר שמשמעת אינה מובנת מאילה. הצורך לשמור על משמעת בשתיה ותזונה עשויה להיות אתגר לא פשוט לחלקינו. אני מזמין אתכם לנסות ולשמור על משמעת בדרך הבאה: תזונה נכונה והקפדה על שתיית מים מספקת (כ 3 ליטר ליום לפחות) יגיעו אם הם לא יפחידו אותי, לכן אני אנסה לעמוד ביעד תזונתי רק היום. מחר אגיד לעצמי את אותו הדבר (בלי לנסות ולהבין איך עומדים בחודש כזה) אחרי שבועיים של החזקת משמעת זה כבר קל יותר ואחרי עוד שבוע זה הופך להרגל. הרגל כבר לא צריך להחזיק בכוח. אני מזמין אתכם להסתכל במה יכולים חיים שלכם להשתפר בעקבות הגאוט. היום לדוגמא אני יכול לעמוד על הברביקיו (והייתי אוכל בשר בלי חשבון והרבה) ולהכין לחברים ומשפחה וזה אפילו לא מגרה לי את בלוטות הרוק . אני "הרווחתי" בחיים שלי הרבה בזכות הגאוט. כל כך הרבה שהיום, אני לא מוכן לוותר על הגאוט (טוב... על ההתקפים הייתי מוותר אבל הם קצרים ונגמרים) בתמורה למי שהייתי פעם, לפניו. והיו עוד שיעורים לחיים בעקבות הגאוט אבל זה אולי בפעם אחרת. נסו לנצל הכורח ש"נפל" עליכם/ן כדי לצמוח. זה אפשרי.