18/10/16 23:34
1 תגובות
היי, ״נפלתי" לכאן איכשהו. החלק המאני שבי אומר שזו קארמה והשגחה פרטית - או שככה זה כשמפסיקים ליתיום לפני חודש כי נמאס לי קצת להרגיש בלי להרגיש. מתאר לעצמי שזה לא חכם כלכך ומצד שני לא שפוי לחיות בתוך ״איזון״ אפור ומדכא. קצת חרד כי יש תחושת היפומאניה ופתאום בא לי ליצור (אני אמן) וכאלה. לפסיכאטר לא סיפרתי בינתיים. נ.ב אובחנתי בגיל 40, לפני מספר שנים, לאחר שהרסתי את כל מה שבניתי עד אז. מה דעתכם והאם מישו כאן הפסיק ליתיום באופן כזה פתאומי ונשאר בחיים או לכל הפחות על הקרקע? תנקס
Lilu1
היי, מצטערת על התגובה המאוחרת. אני ממש לא בעד להפסיק את התרופות בלי להתייעץ עם הפסיכיאטר. אני גם בריבים עם האבחנה שלי, אבל אני סבלתי רק לפני כמה חדשים עדיין מהדיכאון הנוראי והמסוכן שהרס לי את החיים יחד עם המצבים המעורבים - והחלטתי שאני לא נותנת למצבי הרוח שלי להרוס לי את החיים יותר. ואני ממש לא רוצה לראות את זה קורה לעוד מישהו. בבקשה בבקשה דבר עם הפסיכיאטר. אתה לא אמור לא להרגיש כלום - אולי זה הזמן להפחית במינון? להחליף כדור? יש הרבה אופציות חוץ מהפסקה ספונטנית שהיא הדבר הכי לא אחראי לעשות.