שלום לכולם!
מרגישה מאוד מוצפת וחייבת לשתף. אני חושבת שהשנים האחרונות היו אולי התקופה הכי קשה ומאתגרת שעברתי בחיי. שנים של תהפוכות-התחלת לימודים, מעברי דירות, לחצים כלכליים וחוב גדול שנכנסתי אליו לקראת סוף הלימודים שהביא אותי להישבר ולהיאלץ לגור אצל ההורים. מאז עברו כבר בערך שלוש שנים בהם אני מרגישה שמשהו נשבר בי. נשחקתי. תקופה שכללה הרבה ניסיונות כושלים למצוא עבודה בתחום שקרוב למה שלמדתי, אבטלה ולחצים נפשיים. מאוד מבולבלת. מרגישה שמרוב כל השינויים הללו קצת איבדתי את עצמי איפשהו בדרך. התקופה הזו גם ביגרה אותי ולימדה אותי לייצב את עצמי כלכלית ולפעול בצורה מחושבת יותר אבל המחשבות הללו הובילו אותי לפחד נוראי שאני בקושי מצליחה להסביר לעצמי. פחד משינוי. פחד מאכזבה. פחד מכך שלא אמצא את מקומי בעולם התעסוקתי ותמיד אשאר תקועה בין עבודות מזדמנות. פחד מלא להצליח להיות עצמאית. עכשיו אני מרגישה שמאוד רוצה לעשות שינוי, לעבור דירה ולהמשיך למצוא דרכים לפתח את עצמי מבחינה מקצועית כן אם לא כל כך ברור לי במה כרגע אבל בקושי יש לי כוחות. מרגישה שאבדה לי תחושת החיוניות ושמחת החיים. איך מחזירים את האמונה בעצמי?
יואב יו
היי מלנכולית
אני קודם כל רוצה לומר לך שמצבך יכול להשתנות ועצם זה שאת מתפקדת ועובדת זה כבר מעולה כי יש מצבים נפשיים שבהם אין גם יכולת לתפקד באופן נורמלי. עברתי את זה על בשרי ונפשי
אשמח לשוחח איתך ולנסות לייעץ לך מניסיוני ואולי לכוון אותך למחשבה חדשה שתוביל לדרך חדשה. תרגישי חופשי לפנות אליי בפרטי אם בא לך להמשיך . אני אשמח.