מנהלי קהילה
אני עכשיו עוברת תקופה נוראית ומתנצלת מראש שאני משגעת אתכם - אבל נכון לעכשיו אתם כל מה שיש לי - בבקשה אל תשפטו אותי בגלל מה שכתבתי
אז אני מניחה שאני אבלה פה קצת זמן עד שהסערה בחיי תחלוף, מקווה שביחד נזכה לראות יום של שמש.
אני מהבוקר עד עכשיו הקאתי 5 פעמים, רע לי, ואני כבר לא יודעת ממי לבקש סליחה. מה לא בסדר בי?
אני רוצה לספר קצת על עצמי ומבקשת מראש אל תשפטו אותי.
אעשה זאת בקצרה, ואספר רק דגשים מחיי. מה שבולט
נולדתי לאבא עבריין, שחייב לשלוט בכולם, גדלתי בלי אמא - אבא שלי הוציא אותה מהחיים שלנו כי הוא בגד בה עם הבייבי סיטר - הוא החליט לנו שהיא אמא שלנו - ומאותו יום, אמא כבר לא היתה בחיים שלנו ולא המשפחה שלה. אני זוכרת את הפעם האחרונה זה היה בחדר יולדות, אמא שלי הביאה את אחי הקטן לעולם ומהחדר לידה אבא שלי לקח אותו ונתן אותו למטפלת. ואמא שלי כבר לא היתה בתמונה. שלא תחשבו, היא נחלמה בכל כוחותיה עלינו אבל הוא סילק אותה מהבית, והמטפלת עברה אלינו - כל פעם שהיא (אמא) באה לראות אותנו הוא הזמין לה משטרה והוציא לה צווי הרחקה.
היא נזרקה לרחוב בלי כלום. ארבעת הילדים, הבית, הבעל. ואם היא היתה חוזרת - מכות.
מהדיכאון היא קיבלה סרטן ואיבדה את שפיות דעתה, לבסוף היא מתה. שנה אחרי שהכרתי אותה, אבא שלי לא הסכים שנישב שבעה עליה, ואחים שלי לא הכירו אותה בכלל, האחרון נלקח מהחדר יולדות אל הבייביסיטר, הוא חשב שהיא אמא שלו. אבל אני נלחמתי באבי ובתנאים מגבילים ישבנו שבעה עליה.
לכן גדלתי בלי אמא.
כל החיים לימדו אותנו שאין לנו אמא ושהיא זונה ורוצה לרצוח אותנו. כמה שקרים =/
הבית שלנו היה פרוץ, ואבא שלי השאיר אנשים חולי נפש לשמור עלינו - אחד מהם היה אונס אותי במשך 4 שנים, מגיל 4 עד גיל 8. הוא היה השכן שלנו.
בגלל האונס התחלתי לאכול כמויות - בכיתה א שקלתי 40 קג בחטיבה שקלתי 100 ובתיכון 140 קג
אבל זה עזר הוא הפסיק לאנוס אותי ויותר מזה הפסיק להביא את החברים שלו לאנוס, להרביץ, ולהשפיל אותי.
בשלב הזה מי שהיה משפיל אותי זה החברים בבתי הספר - אין יום שלא הזכירו לי כמה אני שמנה ומכוערת
אני מנסה לזרז אבל מרגיש כאילו את הרוב אני לא מספיקה לשתף.
בגיל 20 שוב נאנסתי, שמו לי סם האונס בשתייה וכשהתעוררתי הייתי בלי בגדים והוא מעליי ואני עירומה.
3 ימים לא יצאתי מהחדר רק בוכה, רק רוצה למות - ואולי חבל שלא מתתי
ביום שאמי נפטרה אחי הבכור הפסיק להגיב, פשוט הפסיק לדבר, רק ישב ובהה כל היום, לא עונה לאף אחד, לא מדבר, לא אוכל ולא שותה. אחרי כמה שבועות שהוא הוריד 20 קג אישפזנו אותו בשלוותה בית חולים פסיכיאטרי. הוא היה שם 9 חוד עד שמצבו התייצב
אבל עד שהוא התייצב אחי הקטן (זה מהחדר לידה) התחיל להראות סימנים של בעיות נפשיות - לקחנו אותו לטיפול אבל זה כבר היה מאוחר מדי
סליחה ובבקשה אל תשפטו אותי אבל זאת האמת.
אחי הקטן הסתבך בקטטה והרג ילד אחר בן גילו
מאז 10 שנים שאני מלווה אותו ואת אחי השני בבתי חולים פסיכיאטרים באשפוזים של שנים, מחלקה מול מחלקה שניהם חולים קשה מאוד סכיזופרניה פרנואידית ומחשבות טורדניות. עבדתי קשה מאוד וכל מה שהיה לי נתתי כל שקל לתרופות, עו״ד, חוות דעת וכל מה שהיה צריך כדי לעזור
בזמן הזה כשהמשפחה התפרקה אחי הבינוני (אנחנו 4 אחד גדול ממני ושניים קטנים) הוא התחיל לצרוך סמים. כבר אזלו כוחותי בכדי לעזור לו.
הוא עדיין בסמים ואני בוחרת שלא להיות בקשר איתו
אני רוצה להמשיך ולספר אבל אני עייפה מדי. קשה לי.
שבת שלום
Dream on
חמודה, אין שום סיבה שמישהו פה ישפוט אותך, את עברת ועדיין חיה חיים לא פשוטים... תנסי למצוא מסגרת טיפולית גם בשבילך, לנפש, ולא רק לדאוג לאחרים. תהיי חזקה. שבת שלום