מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהאני עכשיו עוברת תקופה נוראית ומתנצלת מראש שאני משגעת אתכם - אבל נכון לעכשיו אתם כל מה שיש לי - בבקשה אל תשפטו אותי בגלל מה שכתבתי

אני עכשיו עוברת תקופה נוראית ומתנצלת מראש שאני משגעת אתכם - אבל נכון לעכשיו אתם כל מה שיש לי - בבקשה אל תשפטו אותי בגלל מה שכתבתי

21/04/17 15:41
1 תגובות

אז אני מניחה שאני אבלה פה קצת זמן עד שהסערה בחיי תחלוף, מקווה שביחד נזכה לראות יום של שמש.
אני מהבוקר עד עכשיו הקאתי 5 פעמים, רע לי, ואני כבר לא יודעת ממי לבקש סליחה. מה לא בסדר בי?
אני רוצה לספר קצת על עצמי ומבקשת מראש אל תשפטו אותי.
אעשה זאת בקצרה, ואספר רק דגשים מחיי. מה שבולט
נולדתי לאבא עבריין, שחייב לשלוט בכולם, גדלתי בלי אמא - אבא שלי הוציא אותה מהחיים שלנו כי הוא בגד בה עם הבייבי סיטר - הוא החליט לנו שהיא אמא שלנו - ומאותו יום, אמא כבר לא היתה בחיים שלנו ולא המשפחה שלה. אני זוכרת את הפעם האחרונה זה היה בחדר יולדות, אמא שלי הביאה את אחי הקטן לעולם ומהחדר לידה אבא שלי לקח אותו ונתן אותו למטפלת. ואמא שלי כבר לא היתה בתמונה. שלא תחשבו, היא נחלמה בכל כוחותיה עלינו אבל הוא סילק אותה מהבית, והמטפלת עברה אלינו - כל פעם שהיא (אמא) באה לראות אותנו הוא הזמין לה משטרה והוציא לה צווי הרחקה.
היא נזרקה לרחוב בלי כלום. ארבעת הילדים, הבית, הבעל. ואם היא היתה חוזרת - מכות.

מהדיכאון היא קיבלה סרטן ואיבדה את שפיות דעתה, לבסוף היא מתה. שנה אחרי שהכרתי אותה, אבא שלי לא הסכים שנישב שבעה עליה, ואחים שלי לא הכירו אותה בכלל, האחרון נלקח מהחדר יולדות אל הבייביסיטר, הוא חשב שהיא אמא שלו. אבל אני נלחמתי באבי ובתנאים מגבילים ישבנו שבעה עליה.
לכן גדלתי בלי אמא.
כל החיים לימדו אותנו שאין לנו אמא ושהיא זונה ורוצה לרצוח אותנו. כמה שקרים =/

הבית שלנו היה פרוץ, ואבא שלי השאיר אנשים חולי נפש לשמור עלינו - אחד מהם היה אונס אותי במשך 4 שנים, מגיל 4 עד גיל 8. הוא היה השכן שלנו.

בגלל האונס התחלתי לאכול כמויות - בכיתה א שקלתי 40 קג בחטיבה שקלתי 100 ובתיכון 140 קג
אבל זה עזר הוא הפסיק לאנוס אותי ויותר מזה הפסיק להביא את החברים שלו לאנוס, להרביץ, ולהשפיל אותי.

בשלב הזה מי שהיה משפיל אותי זה החברים בבתי הספר - אין יום שלא הזכירו לי כמה אני שמנה ומכוערת
אני מנסה לזרז אבל מרגיש כאילו את הרוב אני לא מספיקה לשתף.

בגיל 20 שוב נאנסתי, שמו לי סם האונס בשתייה וכשהתעוררתי הייתי בלי בגדים והוא מעליי ואני עירומה.
3 ימים לא יצאתי מהחדר רק בוכה, רק רוצה למות - ואולי חבל שלא מתתי

ביום שאמי נפטרה אחי הבכור הפסיק להגיב, פשוט הפסיק לדבר, רק ישב ובהה כל היום, לא עונה לאף אחד, לא מדבר, לא אוכל ולא שותה. אחרי כמה שבועות שהוא הוריד 20 קג אישפזנו אותו בשלוותה בית חולים פסיכיאטרי. הוא היה שם 9 חוד עד שמצבו התייצב

אבל עד שהוא התייצב אחי הקטן (זה מהחדר לידה) התחיל להראות סימנים של בעיות נפשיות - לקחנו אותו לטיפול אבל זה כבר היה מאוחר מדי
סליחה ובבקשה אל תשפטו אותי אבל זאת האמת.
אחי הקטן הסתבך בקטטה והרג ילד אחר בן גילו
מאז 10 שנים שאני מלווה אותו ואת אחי השני בבתי חולים פסיכיאטרים באשפוזים של שנים, מחלקה מול מחלקה שניהם חולים קשה מאוד סכיזופרניה פרנואידית ומחשבות טורדניות. עבדתי קשה מאוד וכל מה שהיה לי נתתי כל שקל לתרופות, עו״ד, חוות דעת וכל מה שהיה צריך כדי לעזור
בזמן הזה כשהמשפחה התפרקה אחי הבינוני (אנחנו 4 אחד גדול ממני ושניים קטנים) הוא התחיל לצרוך סמים. כבר אזלו כוחותי בכדי לעזור לו.
הוא עדיין בסמים ואני בוחרת שלא להיות בקשר איתו

אני רוצה להמשיך ולספר אבל אני עייפה מדי. קשה לי.
שבת שלום


תגובות

Dream-on
21/04/17 18:23

חמודה, אין שום סיבה שמישהו פה ישפוט אותך, את עברת ועדיין חיה חיים לא פשוטים... תנסי למצוא מסגרת טיפולית גם בשבילך, לנפש, ולא רק לדאוג לאחרים. תהיי חזקה. שבת שלום