היי לכולם, המון זמן שלא כתבתי כאן, אני במקום אחר . כבר לא ד החולה ,כבר לא זאתי שלא שותה ביציאות ,כל כך טוב לי שהצלחתי להשתחרר מההגדרה הזו. אין לי בעיה לאכול מטוגן ב1 בלילה עם חברים ואין לי בעיה לא לזוז כל היום .ועם זאת,אני עדיין אותה בובת חרסינה קטנה ושברירית ומזה אני לא רוצה להשתחרר. לא יודעת איך קרה הפלא שאני אוכלת מעל 2000 קלוריות ביום ונשארת בתת משקל די רציני ,חלום הא? אז זהו שלא הכי.. נותן לי עוד יותר מוטיבציה להישאר ככה . מחזור אני לא מקבלת ,ספק אם יחזור ,כואב לי לשבת וכואב לי הגב .כואב לי ללכת הרבה. כלפי חוץ אני לא מראה את זה ...זורמת עם הבדיחות על הרזון שלי ,אבל קשה לי לוותר על זה. אני אומרת לעצמי ,ד ,את חייבת לעלות במשקל ,את חייבת לעשות מאמץ. אני עושה ואז אם יש עלייה של 50 גרם אני משתגעת מזה ,ישר רואה אותה ילדה מגושמת בת 16 אחרי שיצאה מאשפוז במשקל יעד הבלתי נסבל הזה.אז מה אני בעצם?? הבראתי? או שלא? מה זה ,קיבלתי כל מה שחלמתי עליו אבל עדיין כל כך חרדה מהכל???