הי שחרית אני מחזיקה ברכב מקל מתקפל כבר שנים. כשהרגשתי צורך אז קניתי ולפעמים, שהרגליים עיפות, אני משתמשת. תתפלאי אבל זה ממש לא מעניין אנשים שאני איתו

עינת תודה אבל זה לא האנשים מסביב.זו אני אני מרגישה שהגוף שלי שעשיתי איתו כל כך הרבה דברים בגד בי ואני בכל זאת מנסה לאתגר אותו אז לפעמים זה מצליח ולפעמים לא.אני כאילו צריכה לאשר לעצמי להשתמש במשהו לעזרה

פשוט זה דיסוננס מטורף בעיני.אתמול למרות כל החששות בשבועות האחרונים לאור נפילות שחוויתי הלכתי לאירובי והשארתי אבק להרבה נשים בריאות שהיו סביבי.אז אני משלמת את המחיר של היום שאחרי ושוב ננזפת על ידי הנוירולוג המקסים שלי שביקש שלא אגזים אבל זה מרגיש לי נכון וכיף לי.או שתבוא נפילה או שלא אז החלטתי בינתיים ללכת עד הסוף.

אני מתאמנת, 4 פעמים בשבוע, לפעמים אני נחה חצי אימון ולפעמים רק עשר דקות. למדתי להקשיב לגוף שלי כדי שלא אצטרך לשלם מחיר יום למחרת. יחד עם זאת אני מחושבת אנרגיה, דואגת לא לבזבז יותר מידי כוח לפני האימון וככה להצליח לעשות בו כמה שיותר. זה לא תמיד מצליח, יש ימים שבגוף אומר ״עד כאן״ ואני מקשיבה לו. ברור לי שאם אלחם בגוף הוא ילחם בחזרה . ולעניין המקל והדיסוננס, לי יש מקלות הליכה של טיולים, זה צעיר וספורטיבי ומשפר את התדמית. קניתי בחנות ציוד לטיולים.

אני חושב שהמילה "צבוע" מעידה על נטייתך להיות ביקרותית כלפי עצמך. טבע מחלת הטרשת הנפוצה היא להשתנות. רבים אומרים לי כמה קשה להבין ושלא הגיונית ההשתנות הזו, בעיקר בקיץ כשמתווספות גם השפעותיו של החום. לעיתים יש הסבר לירידה ביכולת (כמו אימון גופני אתמול, יום חם מאוד, לחץ, הוירוס, רעב, שינה לא טובה...) ולעיתים גם לא מוצאים את הטריגר או ההגיון מאחורי החולשה או חוסר היציבות. העיקר לדעתי הוא לשמור על כמה שיותר תפקוד ולמנוע פגיעה. כלומר, שתמיד תוכלי ללכת ולעשות מה שאת צריכה ורוצה. ובמידה ויש חולשה או חוסר יציבות שלא תוביל לנפילה שיכולה להחמיר את המצב. לכן כדאי שיהיה אמצעי עזר ליתר ביטחון. אצל רבים מהאנשים עם טרשת נפוצה מונח מקל מתקפל בתיק והם אינם זוכרים מתי הפעם האחרונה שפתחו אותו. לעיתים רק הביטחון שהמקל בתיק עוזר לצאת למקומות ולחשוש פחות. טוב שיהיה לימים חמים, שהעייפות מפתיעה, לפני ואחרי התקף, מניסיוני בשימוש אצל רבות החל מאמצע ההריון ועוד ועוד מצבים. מצטרף להמלצתה של עינת על המקלות הנורדים שמאוד פופולארים. * חשוב לי לציין שההמלצה הרפואית הרשמית היא: שתתבצע הערכת הליכה אצל פיזיותרפיסט והוא יעזור בהתאמת מקל ההליכה הייעודי המתאים לך. יש נושאים רבים כמו איך ללכת ולהשתמש במקל, הגובה שלו, צורת הבסיס, ידית האחיזה וכו' להם השפעות לטווח הארוך וכדאי שמטפל מוסמך יתאים ויעזור בכך.

ערן קלעת בול אני המבקרת הכי גדולה של עצמי.מי מפנה לפיסיוטרפיסט והאם הפנייה צריכה לבוא ממני או לחכות שהרופא ייזום את זה?תודה

לכל מקום נהלים משלו, לכן כדאי לשאול במזכירות בה את מטופלת. יש מקומות שבהם המטופל יכול להירשם לבד ויש מקומות שצריך הפנייה של רופא. במידה וצריך הפנייה של הרופא יש להציג לו את הנושא: אני מתלבטת לגבי אמצעי עזר ורוצה הערכה של פיזיותרפיסט שיעזור לי להחליט ולהתאים לי את האמצעי הנכון - כל רופא (עדיף נוירולוג אבל לא חייב) ירשום לך את ההפנייה המתאימה וניתן לגשת ולקבוע הערכה אצל הפיזיותרפיסט. ואם אם אפשר שלפיזיותרפיסט תהיה התמחות במחלות נוירולוגיות (במידה ואת פונה דרך מרפאה/מרכז לטרשת נפוצה, אז זה מובן מאליו)