מנהלי קהילה

מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.

פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.

מורן וילנר סקאל

שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!

אפרת וייס שורץ

נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.

כמוניהפרעות אכילהעזרה

עזרה

נועה40

26/04/17 15:13

6 תגובות

אני בת 22, סובלת מהפרעת אכילה כבר 5.5 שנים, וכרגע בתת משקל, שוקלת 45 עם גובה 1.61. כשזה התחיל לי , הייתי עוד תלמידת תיכון ואני יודעת שהיועצת והמורים ידעו על זה כי הם היו זורקים לי הערות בכיתה, ועשיתי כל שביכולתי לא להישבר ולספר רק כדי שההורים שלי לא ידעו וידאגו לי ושלא ארגיש בושה. חשוב להבין שרק 2 חברות שלי שגם סובלות בעצמן יודעות על זה. בזמן האחרון המשפחה שלי דואגת ושואלת יותר מדי שאלות ואני לא רוצה לדמיין מצב שהם יגלו על זה או שאני חלילה אצטרך לספר להם על הדבר הכל כך מביך הזה. אני מתקשה לעצור את הרצון לרדת במשקל, ולפעמים אוכלת בכוח גם כשאני לא רעבה כדי לא להפחיד את עצמי כי אני מסוגלת להגזים מאוד. אני לא פונה לגורמי טיפול כי אני זה עלולה להסתכן בכך שעוד אנשים יידעו, וזה עלול להרוס לי את הקריירה בעתיד (רוצה לעסוק בתחום). חוץ מזה אני גם מאמינה שטיפול יגביר לי את המוטיבציה לרזות כי אני לא מרגישה שמגיע לי טיפול במצבי העכשווי כי אני לא רזה מספיק. חייבת תמיכה בבקשה אני לבד בזה...

תגובות

יעל241

26/04/17 20:26

היי :) קודם כל חיבוק גדול.. מצבי מאוד דומה למצבך, אני בת 24, וגם כן לא מספרת לקרוביי כי אני מעוניינת לעסוק בתחום בעתיד.. נכנסתי לפורום כדי לחפש מישהי לדבר איתה על זה ולא יכולתי להתעלם מההודעה שלך כי הרגשתי כאילו כתבתי אותה בעצמי. אשמח מאוד אם תשלחי לי מייל ונדבר כדי שנוכל לעזור זו לזו.. countryroads00@gmail.com

נועה40

27/04/17 16:39

אשלח לך מייל כשאהיה לבד... אני שמחה שקראת את ההודעה שלי, אדבר איתך ברגע שאוכל!

דנה אברמוביץ

27/04/17 8:03

נועה יקרה, צר לי לשמוע שאת סובלת כל כך הרבה שנים. צר לשמוע שאת לא מאפשרת לעצמך לקבל עזרה מתוך בושה ופחד. את יודעת, אחד הצעדים הקריטים בהחלמה מהפרעת אכילה הוא ההכרה בכך שהמחלה השתלטה עלייך. שהיא חזקה ממך ומנהלת אותך ושבמידה רבה, לבד בכוחות עצמך, את חסרת אונים מולה. אחד הצעדים הקריטים בעיני הוא להודות בזה בקול רם. בפני מישהו. דוקא לצאת מהארון ולהעיז לבקש עזרה. אני מבינה הייטב את האימה שלך ממצב שכזה, אך לצערי, סיכויי ההחלמה בלי זה מאד קטנים, והשנים חולפות....מקווה שהפני שלך לכאן היא צעד ראשון ביציאה מהארון, שבעקבותיו תאפשרי לעצמך עזרה מקצועית ותמיכת קרובים כדי לנצח את ההפרעה הארורה והעקשנית הזו.

נועה40

27/04/17 16:44

דנה תודה על ההתייחסות, אבל אני רק רוצה לומר שמעבר לפחד של לספר קיים אצלי הפחד של עלייה במשקל ובעיקר כשעלי העיניים של כולם. אני לא רוצה שיתייחסו אלי אחרת או להדאיג אותם בבעיות שלי... אני כבר לא גרה עם ההורים ואני רוצה סיוע רק בתחום התמיכה הרגשית ולא מעבר. אז נכון אני מודה שההפרעה חזקה ממני.... אני אשמח לדעת אם יש משהו שאני יכולה לעשות בנושא, שישאר חסוי ולא יכריח אותי לעלות במשקל. אני חייבת עזרה אבל זה פשוט משפיל לבקש אותה...

ד״ר מיכל בן מאיר

מומחה כמוני

פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור. את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים. התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה. אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה. אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).

30/04/17 22:20

הי נועה, אני מבינה מדברייך שאת כן מעוניינת בתמיכה ריגשית ותו לא. האם כוונתך לטיפול פסיכולוגי/ריגשי? חשוב לציין כי אם מדובר בהפרעת אכילה פעילה הטיפול הינו בדרך כלל משולב- תזונתי וריגשי. מקוה שתמצאי בתוכך את הכוחות והמוטיבציה להיעזר.