תודה על הסבת תשומת הלב - אני לא הכרתי את זה ואני תמיד שמח שמשהו חדש דוחף אותי לנבור בספרות המקצועית. אסכם את מה שלמדתי עד כה ואשתף מאמר מקצועי בנושא שחופשי לציבור הרחב. לא מדובר בתרופה חדשה אלא בתרופה ותיקה ביותר - Naltrexone - שניתנת במינון נמוך: Low Dose Naltrexone או LDN. הNaltrexone היא אנטגוניסט אופיאטי - כלומר היא מתחרה על המקום של רצפטורים אופיאטיים בגוף עם אופיאטים חיצוניים (כגון מורפין או הרואין) או פנימיים (אנדורפינים) ותופסת את המקום ובכך מונעת את הפעלת הרצפטור. ההתוויה המקורית של תרופה זו היא בראש ובראשונה בגמילה מהתמכרות לאופיאטים ולאופיואידים. כיום יש הרבה ניסיונות עם שילוב של תרופות מבוססות אופיום יחד עם נוגדי הפעולה על מנת לצמצם תופעות לוואי והתמכרות. הדוגמא הקלאסית לכך היא תרופה בשם Tragin שמשלבת אוקסיקודון עם נלוקסון (נלוקסון הוא האבא של הנלטרקסון). לא הצלחתי למצוא בספרות הרפואית מחקר שנעשה על LDN עם סיוגרן, מצאתי מחקרים שנעשו עם תרופות אוטואימוניות ודלקתיות אחרות כגון סקלרודרמה וקרוהן. המחקרים שנעשו - נעשו על מספר קטן מאוד של נסיינים ולעיתים ללא קבוצת ביקורת מה שמאוד מחליש את איכות המחקר. המחקר הראשון שפורסם על LDN ומחלה של כאב כרוני (פיברומיאלגיה) פורסם ב 2009, לא פורסמו עוד הרבה עבודות מרשימות בנושא וזה לא נחב טיפול מקובל. אני מצרף סקירה שפורסמה בעיתון של ראומטולוגים כאשר בין השורות הראשונות קיים הטקסט הבא: Despite initial promise of efficacy, the use of LDN for chronic disorders is still highly experimental. Published trials have low sample sizes, and few replications have been performed לסיכום: לא מדובר בתרופת פלא ונכון להיום לא ברור אם מדובר ביתרון אמיתי בטיפול בכאב כרוני או במה שמכונה "אפקט פלצבו". ייתכן ויש רופאים המומחים בכאב אשר רושמים תרופות אלו (צריך ניסיון במתן תרופות ממשפחת האפיאטים בשביל לנהל טיפול שכזה). בכל מקרה ראיות מבוססות ואמיתיות בטיפול בסיוגרן - אין נכון להיום.