מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

זה תמיד היה

06/05/17 2:44
7 תגובות

ותמיד יהיה.. מאז שאני זוכרת את עצמי הדיכאון והחרדה היו חלק ממני, התווספו ההתקפים שבהם דברים נראים לא כמו שהם באמת, התווספו התנתקויות, והכוחות הולכים ונגמרים... הכל כואב כל כך.. ובשביל מה? בשביל מה לשרוד את הגהנום הזה? הרי אני יודעת שאין פתרון אז למה.. למה אני עדין כאן?? למה אני חייבת להמשיך למה אני חייבת להזין את הכאב שקיים עצם הקיום שלי? איך אפשר להמשיך ככה כשכל חלק בי אומר לי להפסיק


תגובות

אני לגמרי מבינה את מה שאת אומרת ....כשסובלים כל מה שרוצים זה להפסיק את הסבל הגדול הזה והאופציה היחידה לעשות זאת היא באמצעות מוות. עם זאת קיבלנו זכות חד פעמית לחיות כאן ובפנים בפנים לכולנו יש כל מני תקוות וציפיות מהחיים. לא כתבת בת כמה את ולא על רקע מה כל הכאב הנפשי הזה וגם לא אם את מטופלת.טיפול תרופתי משולב בטיפול נפשי בדרך כלל מביא לתוצאות טובות. אני מציעה לך לשבת מול דף ולכתוב מה בכל זאת את רוצה מהחיים בצד אחד ובצד השני לבחון אם אכן את עושה הכל אבל באמת הכל בכדי להבריא. מה דעתך?

רוי-בר
07/05/17 22:25

גברת זאבי יוגב- אם אין לך מה להגיד- אל תגידי כלום! לא לכל דבר יש פתרון או תשובה ורוב האנשים אכן לא מבינים באמת את מהות הקיום של אלה שחווים את הגיהנום בעודם בחיים. אבל לכתוב מילים ריקות מכל תוכן- זה ממש מעצבן!! אוקי? "זכות חד פעמית לחיות כאן" ? זה מה שאת אומרת למי שכותבת לך על הענישה שבקיום שלה??

אמיר-חיים
09/05/17 4:02

אני גם לא מבין איך זה זכות אם הסבל גדול בהרבה מההנאות, זה חשבון די פשוט, למה כל כך הרבה אנשים לא לוקחים בחשבון אפשרות שזה באמת לא משתלם, וכל כך בטוחים שהחיים של כל אחד הם זכות. זו נבואה כאילו או מה. . *אני דוס בנשמה, מחכה פשוט לעולם הבא

טל-מוזס
08/05/17 10:00

אליס יקרה, פגשתי אנשים לא מעטים שתארו חוויה דומה לשלך, שאין כוח להיאחז יותר ובעיקר שאין סיבה או תקווה לשינוי. שהחיים מפילים קושי אחר קושי אתה נחלש, גם אם אתה חזק. וכשאנחנו חלשים כולנו אנחנו מתקשים להאמין שיהיה טוב. למדתי שבתקופות האלו צריך עזרה וסיוע מכל סוג אפשרי. משפחה, חברים, אשפוז מלא או יום ומטרות צנועות. איך אפשר לסייע לך?

2alice
17/05/17 22:44

אני כבר לא חושבת שיש דרך לעזור לי אבל תודה על הכוונה :)

Yet.so.different
18/05/17 2:39

אליס אני מבין ומזדה עם כל מה שרשמת פה מילה במילה. הייתי רוצה לרשום משהו שיעזור לך אבל אני לא יודע כי גם אני במצב דומה לשלך.

אאאא31
25/05/17 14:43

אולי מעצבן לשמוע, הסבל הזה מוכר, וסבל זה סבל ואין איך ליפות את זה, בייחוד שהוא לא נגמר ונמאס לשאול עד מתי ולאט לאט כבר אין שום כוח או רצון להאמין, הרצון הזה להעביר שעות וימים וחגים כשהמטרה המסומנת: היא להעביר מקסימום זמן במינימום סבל... ובכל זאת אני רוצה לומר שהאמונה שיום אחד אצא הרבה יותר מחוזקת והכי שמחה בעולם, אנרגטית יותר מכל אחד שלא חווה דיכאון בחייו, פשוט עוד איכשהו נותנת כוח להמשיך. ואצלי ככל שיותר כאב והעולם נצבע בשחור, כמה רגעים לאחר מכן (פורקן בצורה כלשהי, לדבר עם מישהו, בכי, לשמוע שיר שמוציא ממני תקווה), דווקא ככל שזה נהיה בלתי נסבל, מתעורר חלום קטן ומוטיבציה קטנה, שיום אחד אהיה מאחורי זה, ואהיה הכי מאושרת עד כדי כך שאנשים יקנאו בי, אני פשוט נזכרת בכל החלומות שלי, רגע לפני שהחיים שלי התנפצו...ומנחמת את עצמי שאם כל כך נפלתי כנראה מחכה לי הדבר הכי טוב בעולם אחרי שאצא מזה. ועכשיו אני נזכרת בשיר מתנות של אביתר בנאי. שמיעה נעימה!!