מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.

תסבוכת

08/05/17 1:02
1 תגובות

הסתבכתי ממש, הסתבכתי עם ההפרעה הזו ואני לא מצליחה לצאת ממנה. אני רוצה לצאת ממנה, רוב הזמן לפחות, או שאולי כל הזמן אבל לפעמים היא גורמת לי לחשוב שאולי אני לא רוצה, שאני לא יכולה בלעדיה, שאני לא שווה בלעדיה. אני מאמינה לה כי אני כבר לא זוכרת חיים בלעדיה. אני לא זוכרת חיים בלי חוקים, בלי קיצוצים, בלי ספורט מתיש, בלי המחשבות הבלתי פוסקות על קלוריות, בלי משקל. אני מנסה, באמת שאני מנסה כבר מלא זמן להבריא, אבל אני לא מצליחה. כזו כישלון. מנסה, מתאמצת, באמת באמת משתדלת ועדיין נכשלת. אני לא יודעת איך לנסות יותר, אני באמת מרגישה שזה חזק ממני, שאני לא מצליחה אחרת. כאילו המחשבות שלי כל הזמן מזכירות לי כמה אני שמנה ודוחה, כמה כבר אכלתי, כמה שקלתי בבוקר וכמה בטח אשקול אחרי כל דבר שאני מכניסה לפה. הראש שלי כל כך עסוק בלטחון את המחשבות האלה שאני לא יכולה להתרכז בכלום, גם כשאני מנסה.
נראה לי שכולם כבר מיואשים, אף אחד לא מבין למה אני מקשה על עצמי כל כך, גם אני לא מבינה האמת. אני מרגישה כל כך לבד. ההרגשה הזו של הלבד, גורמת לי רק לבודד את עצמי יותר, כי אם להרגיש לבד אז לפחות לעשות את זה לבד. בא לי שמישהו כבר ייקח את זה ממני כי אני לא מצליחה להיפטר מזה לבד והאמת גם עם עזרה לא. כמעט שלושה חודשים מאז שהשתחררתי וירדתי כמעט את הכל חזרה וזה משמח אותי, אני לא אשקר. אבל אני פוחדת שזה משמח אותי כי אני מבינה שאין לזה שום תכלית ועדיין...


תגובות

הי מאיה, נשמע שאת מודעת לכך שההפרעה שלך מאד חזקה ושולטת בך היד רמה. אני יכולה להבין את הייאוש שלך :(. עם זאת, חשוב שתדעי, הפרעת אכילה היא מאד עקשנית ולפעמים לוקח זמן רב, שנים, עד שניתן להחלים ממנה, חלקית או באופן מלא. רוצה לומר לך, שלא תתייאשי ושלא תפסיקי לקבל עזרה בעניין, ולו בשביל להיות עם זה פחות לבד. לכל טיפול באים קצת אחרת ותמיד כדאי להמשיך ולתת לעצמך הזדמנות חדשה.