אני לא אומרת שלאחר יותר טוב יכל להיות שאצלו יותר גרוע אבל היכולת התמודדות ולהלחם היא אחרת ולעשות בשביל זה ואצלי היכולת התמודדות זה לקום בבוקר ולהשתדל לא להתפרץ בבכי או בעצבים ולנסות להרגיע את עצמי וזה לוקח לי את כל האנרגיה ואני לא מספיקה לעשות כלום

אין דבר כזה לחשוב מה אחרים יכולים. את אומרת שאת בת 33 את לא מקנא במישהי בת 23. כי את מבינה שלגבי גיל זה המציאות כך זה בכל דבר כל אדם הוא עולם בפני עצמו הם אופי שונה צבע שונה ויכולות נפשים שונים. ואם זה צריך להתמודד. מספיק עצם ההתמודדות בלי להקשות על המצב בזה שמשווים לאחרים. בהצלחה נשמה

אייך אתה יכול להגיד שמספיק אצם ההתמודדות בן אדם שבקושי קם בבוקר ובקושי חי את החיים זה נראה לך תקין ממש לא אז ההתמודדות היא לא מספיקה אני לא יודעת מה איתך אבל אני לא מוכנה לחיות בפועל אבל בפנים כמו גופה ...

אני לא מוכנה לקבל ולהשלים אם המצב אולי יש כאלה שכן בעיני זה פשוט להכנע אני מעדיפה להיות מתה גם מבפנים וגם מבחוץ ולא להיות מתה רק מבחוץ ...

ליזי שלום, ראשית מברך אותך בבריאות ובהחלמה מהירה. אני שייך לקהילת כאב,ופסוריאזיס. כשהצטרפתי לאתר ניסיתי לשמור על איפוק ולגייס כוחות על כדי להאמין שהכל בסדר איתי?אבל הקוף שבמוחי מצליח לשבור לי חלק מהחומות שאני בונה סביבי. ותאמיני לי שאני גם נופל אבל מנסה להילחם ולהחזיק מעט את הראש מעל המים וזה לא קל. לצערי לא הכל בסדר ומותר שיהיו נפילות כי אנחנו בני אדם ולא רובוטים. רוצה לומר לך שהייתי אדם מאוהב בעבודתו במשך 17 שנה וביום בהיר נפלו השמיים ממש כשנפגעתי בגבי בהקיף לא נעים,התפרצה לי גם מחלת הפסוריאזיס ששיתקה אותי במחשבות לא נעימות לגמרי.מאז התאונה לא חזרתי לעבודה,וכשאין שיגרה הקוף שבראש מתחיל להשתולל.אין לי יום ואין לי לילה ואני בתת תזונה. אני כותב לך לא כמומחה,אלה מאדם פצוע,מוטרד,עייף מחוסר שינה כי כואב פיזית וגם בנשמה,וכעט נוטל ציפרלקס 10 מ״ג וזה כותש אותי לגמרי.יבש לי בפה,עייף,הראש כואב נורא, מוטרד בחילות.ומתקשה להירדם. לא הולך לים/בריכה בגלל הנגעים והסביבה לא מרחמת ממש כך. לחלק נתקעים העיניים,ומכרים מתחמקים ממגע פן זה מדבק. לקח לי המון זמן להחליט לקבוע תור למח׳ בריאות הנפש כי אני רוצה להציל אותי.אני על הסף כי אני כמו זומבי מאז התאונה ויחד גם והפסוריאזיס.מאדם שידע לעשות כל דבר הפכתי תלותי ואני רק ילד בן 47.רוצה לומר שאני אדם מופנם ומאוד סגור בנוגע לשיתוף מכאוביי,ובכללי.לוקח לי זמן להיפתח.טוב סורי קשה להמשיך עוד טיפה.אבל אני מרגיש שאני חייב סיום...ואולי כאן נצליח לצוף במקום לתבוע בים של חרדות ודיכאונות.יקירתי דברי ללא הפסק עם אדם שאת מאמינה בו/ה. דברי המון על מה שקורה לך ותבכי המון כי אני בטוח שזה יעשה לך טוב ומשחרר גם לו מעט.עשי בלי יאוש דברים שאת אוהבת בכל הכח כל הזמן.ונטרלי סביבה עויינת ותיצמדי למי שמסתכל/ת לך בלבן של העיניים ויודע/ת לנגב לך תדמעות ולחזק אותך במקום להנות שרע לך. תתמידי בשגרה ואל תקנאי באחר כי הקנאה הורגת בעצמה את הנפש שלנו.אל תביטי לצדדים ולאחר כי הבקבוק יפה בחוץ אך מה בפנים.תרגישי טוב ותלכי לדבר ולטפל בעצמך וכבר תתחילי בלי לדחות?לדעתי נשים בדרך התמודדות ובכלל יותר חזקות מגברים אז אל תקטיני את עצמך. רפואה שלמה וסליחה על מלל רב שבת שלום.

הי ליזי, בוקר טוב. אני רוצה לכתוב מהלב. גם אני חוויתי דיכאון. כמה פעמים בחיי. מה שהציל אותי היה טיפול שנקרא ריפוי ביולוגי. תוך כ 3 מפגשים הבנתי למה יש לי דיכאון, למה המח שלי בחר בזה ואיך זה משרת אותי. ושיחררתי אחר כך. זה היה מדהים! המטפלת מקבלת בכפר סבא וגם אונליין. ממליצה לך לדבר איתה קודם בטלפון. שרון סבטוב רותם 054-4771585 www.sharon-coach.com בהצלחה! את בטוח יכולה!

היי ליזי, כתבתי לך בפרטי. מבינה אותך מאוד ומקווה שנוכל לראות את האור בקצה המנהרה ....אולי דרך תמיכה הדדית, זה יהיה יותר קל..... מאחלת לך שלווה נפשית ולאהוב את עצמך בכל מצב.

בוקר טוב ליזי, את מתארת התמודדות מורכבת, בה את נותנת לשלילי משקל רב ומתקשה להנות ולהתבונן החיובי, מצטרף לרון ומציע לך לפנות לטיפול cbt או dbt את מוזמנת לקרוא עליהם. אין סיבה שתמשיכי לחוות את התחושות הקשות שאת מתארת. אפשר לעשות שינוי. מה את אומרת?

ליזי. אני אחרי 22 !!!! שנים בטיפול אצל אותה מטפלת שדפקו לי את החיים, כפשוטו!!!!!! בשנתיים האחרונות אני עוברת תהליך עם מטפלת אחרת של להתאושש עד כמה שאפשר ולהפיק לקחים. לי ברור שאני מכורה לטיפול, כמו שאני מכורה לכדורים. האם יתכן שמצבך דומה?.... אל תתייאשי. את עדיין ככ צעירה. אני יודעת שזה נשמע כמו סתם נחמה אבל בתור אחת שמבוגרת ממך ב25 שנה תאמיני לי שיש לך עוד המון זמן ויש דלתות. יש דלתות. תאמיני.

היי ליזי, את מתארת מצב מאוד קשה, בגלל שאני יודע מנסיוני שזה תקופות, לא כל הזמן, אבל עדיין זה סבל רב אני מתאר לי שכמו כולנו כאן כבר נסית לא מעט על מנת להקל על עצמך, רוב הבעיות תלויות רק בנו ורק אנו באמת יודעים מה מציק לנו, ולכן ההתמודדות צריכה לבוא מתוכינו, את צריכה לזהות את מקור הרוע שיושב לך על הנשמה ולתקוף אותו בכל דרך אפשרית, גם קוגניטיבית גם רפואית, ובעיקר להבין ולהודות שהבעיה שבגללה הגעת למצב הזה, למעשה לא ניתנת לפתרון או לישום שלה, פשוט להתחיל להרוס אותה קמו קיר לבנים, לבנה אחרי לבנה, זה מאוד קשה אבל תלוי רק בנו, עד כמה באמת אנו רוצים לצאת מהמצב הזה

ליזי יקרה, האם ניסית טיפולים כגון tms או נזעי חשמל? אני יודע שזה נשמע מפחיד אך מניסיוני פעמים רבות זה טיפול שמסייע רבות בדיכאון עמיד וגם כמעט ללא תופעות לוואי. בניגוד לדעה הרווחת הוא טיפול בטוח מאוד